האם רבי דב מאבריטש חזה את מותו הקרב?
ד״ר ניסן שריפי- עו״ד ומרצה למשפטים
השבוע ביום שבת, י״ב בכסלו, חל יום השנה (היארצייט) של אחד מגדולי הרבנים שחיו בצפת: האדמו״ר רבי אברהם דב מאבריטש זצוק״ל, מחברו של ספר ״בת עין״.
הכל יודעים, כי האדמו״ר קבע כי לא יהיו עוד רעידות אדמה הרסניות בצפת, לאחר הרעידה הקטלנית האחרונה בשנת תקצ״ז (1837), או כלשונו המיוחדת של הרב: ״זהו נפילה אחרונה״.
עוד יודעים כולם, כי בהסתמך על דברי רבי יוסי בן קסמא בפרק חלק מסכת סנהדרין (דף צ״ח ע״א), קבע האדמו״ר מאבריטש, כי כשתסתיים מלאכת בניית חורבות צפת לאחר רעידת האדמה הקשה- יגיע משיח צדקנו וכלשון הרב: ״שער אותיות רעש שגם בגימטריא צפת, וזה כמה שנים שהיה רעש גדול ונהרגו כמה נפשות… ועד שלא יספיקו לבנותו בן דוד בא אמן כן יהי רצון״ (פרק ״ליקוטים״- ספר ״בת עין״).
עיון מעמיק בפרשת ויצא בספר ״בת עין״,מגלה כי יתכן מאוד שהאדמו״ר חזה כי יסתלק לבית עולמו במהלך הימים הסמוכים לקריאת הפרשה. נפרט קימעא באכסניא מכובדת זו. האדמו״ר מפרט שם אודות יעקב שהיו בו את תכונותיהם של אברהם ויצחק גם יחד: חכמה וגבורה. לאחר מכן, לפתע, משליך האדמו״ר דבריו כלפי ״מי שממית עצמו על התורה״, בזו הלשון:
״רמזו רבותינו על פסוק ‘אדם כי ימות באוהל׳ אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. רוצה לומר ימות בגימטריא אברהם יצחק, היינו שיגיע אדם לבחינת ‘ימות’ כוללת שני הבחינות כנ״ל ואז ‘באוהל’ רוצה לומר, כאשר לימודו בזה האופן אז נעשה לו האור-תורה בחינת אוהל להקיפו ולשמרו מכל מחשבה זרה ופניה חס ושלום לבלי תכנס בקודש. ומחמת גודל אורה אי אפשר להסתכל בה ע״י הלבוש״.
ובכן, האדמו״ר מדבר על אדם שלפני מותו צריך שידבקו בו הן תכונות החסד (אברהם) והן תכונות הגבורה (יצחק). תכונות אלה יכולות לבוא במלוא עוצמתן רק בארץ-ישראל. כאשר האדם ימות ובו דבוקות כבר תכונות אלה, כאוהל המגן עליו מכל עבריו, הוא יכנס בקודש העולם הבא בטהרה.
אך מדוע מדגיש האדמו״ר בדרוש זה את המילים ״אדם״ (שציין ״היינו שיגיע אדם לבחינת ימות״). ניתן היה לוותר על מילה זו ולהסתפק באמירה שיגיע לבחינת ימות, שהרי ברור שמדובר ב״אדם״.
ובכן, אד״ם הם ראשי התיבות של רבנו א ברהם ד ב מ אבריטש. כך גם כינהו מורהו הגדול, רבי מרדכי מטשרנוביל זצוק״ל (ראו בהקדמת נכד אחיו של האדמו״ר לספר בת-עין).
מעתה אמור: ידע גם ידע האדמו״ר האד״ם כי הסתלקותו תהא בסמוך לקראת פרשת ויצא, לאחר שחי כתשע שנים בעיר צפת, ספג מאור קדושת ארץ ישראל, הגיע לדרגות חסד וגבורה עילאיות וכעת יכול להכנס בקדושה ובטהרה לעולם העליון. יהי זכרו ברוך וזכותו תגן עלינו, אמן.