המצודה

תאור האתר:    מצודה נישאת על גבעה. סביב המצודה נחצב חפיר בתקופה הצלבנית. על המדרונות של המצודה נכרו קברים. מצפון מזרח למצודה נבנתה ונחצבה אמת מים. במצודה נערכו חפירות ארכיאולוגיות והמקום הפך למקום ביקורים. בחפירות נחשף שער המצודה.
איכות:    רכב פרטי
רגלי
אופניים

פוטנציאל ביקור:    ערך נופי – פתוח למבקרים, גן זיכרון, עיר עתיקה, רובע אומנים
גן לאומי – בתי כנת עתיקים
שרידים:    פארק – פארק נופי , טיילות
נקודת תצפית – כיכר הדווידקה, רחוב ירושלים
גלויים על-פני השטח – מצודה ממלוכית
גלויים לאחר חפירה
סוג אתר:    יבשתי
תקופה:    ברונזה תיכונה IIב – קברים
האסלאמית הקדומה – מצודת דרכים-ממלכתית
הצלבנית והאיובית – מצודת דרכים-ממלכתית
העות'מאנית – יישוב עירוני
נושא:    Collections of Treasures
Historical Sites
Monuments
בדיקת הימצאות אתר עתיקות מוכרז בגוש וחלקה

צפת, כיום בירת הגליל העליון, נוסדה לפני כארבעת אלפים שנה, אך רק החל מהכיבוש הצלבני בשנת 1099 לסה"נ הפכה לאחת הערים המרכזיות בארץ ישראל, ובתקופה הממלוכית (המאות יד'-טו' לסה"נ) אף לגדולה שביניהן. בראש גבעת צפת נותרו שרידים מרשימים מן המבצר הצלבני והממלוכי של המאה היג' לסה"נ. בתקופה העות'מאנית (המאות טז'-יט' לסה"נ), ובמיוחד במאה הטז' לסה"נ, התקיימה בצפת הקהילה היהודית הגדולה והחשובה בארץ ישראל, ורבני צפת – גדולי הלכה (כמו ר' יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך') ומקובלים (כמו האר"י הקדוש, ר' יצחק לוריא) גם יחד –  היו לשם דבר בעולם היהודי כולו. למרות רעידות אדמה הרסניות בשנים 1759 ו- 1837, צפת המשיכה להיות מרכז יהודי חשוב עד למלחמת העולם הראשונה; במלחמת השחרור, בכט' ניסן תש"ח, העיר שוחררה לאחר מצור ממושך וקרבות קשים ביותר.

בצפת נותר כמעט בשלמותו הרובע היהודי העתיק, על שני חלקיו – הספרדי והאשכנזי. סמטאותיו גדושות ספורים ואגדות מן העבר בתי הכנסת העתיקים, שחלקם נוסדו עוד בתקופת הזוהר של צפת לפני מאות בשנים, כוללים בין המפורסמים בעולם: ביה"כ האר"י הספרדי, ביה"כ רבי יצחק אבוהב ביה"כ ר' יוסף קארו, ביה"כ האלשיך הקדוש, ביה"כ בנאה ('הצדיק הלבן') וביה"כ האר"י אשכנזי שנבנה ב'חקל תפוחין קדושין'  – המקום שעל פי המסורת נוסדה תפילת קבלת שבת. ברובע האשכנזי קיימים בתי כנסת חסידיים רבים נוספים, בני 150 שנה ויותר.
אתרים ייחודיים נוספים בצפת וסביבתה הם בית העלמין היהודי העתיק אשר מתחת לרובע היהודי, המקודש ביותר בארץ ישראל לאחר זה שבהר הזיתים; קברי הצדיקים הנמצאים בצפת ובסביבתה; וכן קריית אומנים הקיימת ברובע הנוצרי המשוחזר מדרום לרובע היהודי

הקדמה
מצודת צפת זכתה לאזכורים היסטוריים רבים. במשך קיומה (1837-1102 לספירה) חרבה המצודה מספר פעמים ברעידות אדמה ושוקמה מחדש. אחרי רעש 1837, המצודה לא שוקמה יותר והתורכים החליטו לרדת מגבעת המצודה והפקירו את שרידיה לשודדי אבן ולשורפי אבן לסיד. לאחר פעולות שכנוע שנמשכו 20 שנה אישרה החברה הממשלתית לתיירות מימון לחפירות במצודה.

פרוייקט המצודה, שהחל באוקטובר 2001, מתחלק לשני שלבים:
חפירת חישוף בליווי צמוד של תחום שימור: חפירות החישוף נערכות באמצעות דחפור לפינוי הצטברויות העפר והאבנים העצומות המצויות בשטח הדרומי של המצודה.
החפירה הארכיאולוגית נעשית בשני מוקדים: בחלק הדרומי – מערבי במצודה ובמגדל העגול שבשיא המצודה.

תיאור השרידם
החלק הדרומי-מערבי: פונתה הצטברות עפר שהגיעה לגובה של 8 מ' לאורך כביש המצודה ונחשף קיר (100W), בנוי אבני גזית גדולות שאורכו כ30- מ'. במקביל לו ומעליו, התגלה קיר (101W) גבוה יותר בנוי אבני גזית מאבן גיר רכה.
המגדל המרובע – פונה מאבני מפולת ענקיות. בצדו הצפוני נחשף שער שמסדרון ארוך מוביל אליו ובמזרחו נחשף חלק מקמרון בנוי אבנים גדולות, שסדקים רחבים נפערו בו ברעש אדמה. קמרון זה מתחבר עם קמרון נוסף, הנמצא מזרחית לו.
כדי לשחרר את הלחץ מעל הקיר הגבוה (101W), נפרצה דרך נוספת במפלס גבוה יותר. תוך כדי כך נחשף אולם מקומר, שאורכו כ25- מ' ואשר טיח גירני נשתמר על חלק מאבניו. האולם נמצא מלא באבני מפולת ובמילוי מכוון של אבנים וטיט.
המגדל העגול: נחשף צידו המזרחי עד לגובה של 6 מ'. הקיר החיצוני של המגדל בנוי אבני ענק בשיטת ה"ראשים" הפונים אל מרכז המגדל. נראה שזהו המגדל שאל-עות'מאני, בספרו משנת 1372 לספירה, מתארו כדמוי-חילזון ואשר נבנה על ידי בייברס לאחר שכבש את צפת מידי הצלבנים בשנת 1266 לספירה.