כמעט כמו מטאור פרץ ח״כ חיליק בר, לשמי הפוליטיקה הישראלית, לאחר שבגיל 35 נבחר למזכ״ל מפלגת “העבודה״, ותוך תקופה קצרה הצליח לשקם את המפלגה, שהיתה על סף התרסקות.
ח״כ בר (41), נשוי ואב ל-2, נולד בשכונת מצוקה בצפת, ובצעירותו החליף 9 מוסדות חינוך ב-12 שנה. למרות נקודת הפתיחה הבעייתית, הוא סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים והתקבל לאוניברסיטת “הרווארד״ בארה״ב. הוא נחשב לאחד הח״כים החברתיים המצטיינים, ובטרם מלאו לו 40 שנה, נבחר לסגן יו״ר הכנסת.
בריאיון ל״חדשות הקריות״, מסביר ח״כ בר, מה צריכה מפלגת “העבודה״ לעשות כדי לכבוש את השילטון, משוכנע שנתניהו ישלם את המחיר במוקדם או במאוחר, ומגלה שאינו מוציא מכלל אפשרות התמודדות עתידית על ראשות מפלגתו
במהלך הריאיון עימו, ברגע של גילוי לב, עצר מזכ״ל מפלגת “העבודה״ וסגן יו״ר הכנסת, ח״כ חיליק בר, את שטף הדיבור, פניו התמלאו רצינות והוא גולל את סיפורו האישי, כילד שהגיע משכונת מצוקה בצפת. “אני שיאן הארץ בהחלפת מוסדות חינוך״, הוא אמר. “עברתי תשעה מוסדות חינוך ב-12 שנה, כאשר מחלקם העיפו אותי. מערכת החינוך לא נלחמת מספיק על כל ילד, ואני חוויתי זאת על בשרי. אמנם לאחר מכן למדתי לתואר ראשון, תואר שני ואף התקבלתי לאוניברסיטת הרווארד בארה״ב, אך זה קרה בעיקר בגלל שהיו לי הורים מדהימים שלא ויתרו עליי וסביבה תומכת״.
ואכן, ח״כ בר (41), נשוי ואב ל-2, הנחשב לאחד הח״כים החברתיים ביותר בכנסת, לא נולד עם כפית זהב בפה. הוא נולד בצפת, בשם יחיאל אבוקרט, ואביו שימש כסגן ראש העיר צפת, וכמזכיר מועצת הפועלים מטעם “העבודה״. בר שירת בצה״ל כקצין שלישות, והגיע לדרגת סרן במילואים. במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, נבחר ליו״ר תא הסטודנטים של “העבודה״, ולאחר מכן שימש כיו״ר אירגון הסטודנטים הארצי של המפלגה. את טבילת האש בפוליטיקה הארצית, עשה בעת ששימש כיועצה של דליה איציק, שהיתה שרה לאיכות הסביבה ושרת התעשייה והמסחר. בהמשך כיהן כיועצו של בנימין בן אליעזר, בעת ששימש כשר התשתיות הלאומיות ושר התמ״ת. במהלך פעילותו הציבורית סיים תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים, ותואר שני ביחסים בינלאומיים. בשנת 2008 התקבל ללימודי תואר שני בבית הספר לממשל שבאוניברסיטת “הארווארד״ בארה״ב, עליהם ויתר בסופו של דבר בשל פעילותו הציבורית. בנובמבר 2008 התמודד ח״כ בר, ברשימתו של ניר ברקת, למועצת העיר ירושלים, ולאחר בחירתו של ברקת לראשות העירייה, נכנס למועצת העיר, שם החזיק בתיקי התיירות וקשרי החוץ.
בשנת 2010, בגיל 35, נבחר למזכ״ל “העבודה״, ובכך הפך למזכ״ל הצעיר ביותר בתולדות המפלגה. לאחר פרישת יו״ר המפלגה, אהוד ברק, וכמה מחבריה, לשם הקמת מפלגת “העצמאות״, שבה והתכנסה וועידת המפלגה במרץ 2011, ובחרה פה אחד בח״כ בר, לתפקיד המזכ״ל. באותה התקופה נטל בר, תפקיד מכריע בהובלת המפלגה ובשיקומה בתקופת המעבר, עד לבחירת שלי יחימוביץ׳, לראשות המפלגה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 שוריין לבר, המקום השביעי ברשימה לכנסת, מתוקף תפקידו כמזכ״ל המפלגה. בעקבות פרישתו של עמיר פרץ, ביום הגשת הרשימות, הוא קודם למקום השישי. בינואר 2013 נבחר בר, לכהן בכנסת ה-19, ואף שימש כסגן יו״ר הכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-20, שובץ במקום השביעי ברשימת “המחנה הציוני״, ונבחר שוב לכנסת, שם הוא משמש בין השאר כסגן יו״ר הכנסת וכיו״ר השדולה לקידום הפריפריה. “הרצון להביא לחיזוק הפריפריה הוא אחד הגורמים שהביאו אותי להיכנס לחיים הפוליטיים, והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לכנסת, היה לעמוד בראש השדולה לקידום הפריפריה״, מגלה ח״כ בר.
כיו״ר השדולה, אירחת באחרונה את יוזמי “צעדת השוויון״, הדורשים להשוות בין תקציבי החינוך והרווחה
ביישובים מבוססים לבין יישובי הפריפריה. מה דעתך על המאבק הזה?
כמי שהגיע מהפריפריה, אני מבין לליבם של האנשים היקרים הללו. אין סיבה, שילד מצפת, העיר ממנה באתי, או ילד מקרית שמונה, דימונה או אופקים, העיר ממנה באה רעייתי, לא יקבל הזדמנות שווה כמו ילד מתל אביב או רמת גן, בכל הקשור לחינוך, בריאות, רווחה ותשתיות. הבאתי לדיון שאירחתי בכנסת, בו היו בין השאר ראשי רשויות, נציגי תנועות נוער ועשרות ח״כים, את שר הפריפריה, הנגב והגליל, אריה דרעי, ואת יו״ר וועדת הכספים, משה גפני, כדי שיסתכלו לאנשים הללו בעיניים, ויעשו הכל כדי שבתקציב הבא של מדינת ישראל, הם ייאבקו למען הוספת מיליארדי שקלים ליישובי הפריפריה. אני בכלל טוען, שבמדינת ישראל, לא צריך להיות המושג הזה, פריפריה. יש לנו מדינה כל כך קטנה, וכדי להגיע מהצפון לדרום, צריך לעבור כמה מאות קילומטרים. זה גם לא עניין של כסף, מכיוון שישראל אינה מדינה ענייה או מדינת עולם שלישי. זה הכל עניין של חלוקת משאבים נכונה וסדר עדיפויות.
איך קיבלת את הסכם הפיוס עם טורקיה?
אני מרגיש אמביוולנטי בעניין הזה. מצד אחד, ההסכם הזה חשוב מאוד למדינת ישראל. מצד שני, אני משוכנע שהיה ניתן להגיע להסכם הרבה יותר טוב, במיוחד בכל הקשור למעמד שלנו מול “חמאס״. המינימום שהיינו צריכים לקבל במסגרת ההסכם עם הטורקים, הוא את גופות יקירינו וסימני חיים מהנעדרים. אותם אנשים שאמרו בעבר, כי ימוטטו את שילטון “חמאס״, ובמיוחד ראש הממשלה ושר הביטחון, הם אלו שהביאו להסכם הרופס הזה. הם חזקים בדיבורים, אך חלשים במעשים.
בוא נעבור למפלגת “העבודה״. כמזכ״ל המפלגה, אתה תומך בהקדמת הפריימריס?
עד אמצע יולי בכוונתי לכנס את וועידת המפלגה, שתקבע מתי ייערכו הפריימריס. מדובר במפלגה דמוקרטית, ולכן לא אדם זה או אחר יקבע, אלא חברי הוועידה. יש כאן שתי גישות שונות, כאשר שלי יחימוביץ׳, מעוניינת בעריכת פריימריס בסוף 2016, והיו״ר הרצוג, מעוניין שהם יתקיימו בסוף 2017. אני משוחח עם שניהם ומקווה שייפגשו איפשהו באמצע, אך כרגע יש קושי להביא זאת לידי פיתרון. אם לא נגיע לפיתרון, וועידת המפלגה היא שתקבע.
מה דעתך על הטחת ההאשמות בין הרצוג ויחימוביץ׳?
מאוד לא אהבתי לראות את ההתנהלות של שניהם. זה הדבר האחרון שמפלגת “העבודה״, צריכה כרגע. הציבור מסתכל עלינו, ואני משוכנע, שהוא לא אהב לראות את זה. אני שמח שבשבועות האחרונים שניהם הורידו פרופיל בכל הקשור למאבק הזה. צריך לשמור על הבית שלנו ולחזק אותו, כי סיכסוכים כאלה עלולים לגרום לכך, שיום אחד נישאר ללא הבית.
מה הרגשת כשהרצוג ניסה להיכנס לממשלה, ובסופו של דבר נשאר בחוץ?
צריך להפריד בין שני דברים. ברמה האישית, התנגדתי לכניסה לממשלת נתניהו, אך כמזכ״ל “העבודה״, נתתי לו גיבוי במשא ומתן, מכיוון שהיה לי ברור, שהוא לא יעשה שום דבר שיפגע במפלגה. יחד עם זאת, מאוד לא אהבתי את ההתנפלות על הרצוג, שהוא יו״ר המפלגה שלנו. יש הבדל גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה, לבין ההשתלחות חסרת הרסן שהיתה נגד הרצוג, מצד גורמים במפלגה.
נראה שהרצוג לא מביא את המפלגה למקום טוב?
כשנבחרתי למזכ״ל “העבודה״, המפלגה היתה באחד המשברים הגדולים בתולדותיה. סקרים ניבאו לה בין 4-0 מנדטים. אמרו שאנחנו לקראת התרסקות, ובמערכת הבחירות קיבלנו 8 מנדטים. תוך שתי מערכות בחירות, המפלגה עלתה ל-15 מנדטים ולאחר מכן ל-24 מנדטים, כך שהיא שילשה את כוחה. יש לנו מפלגה שורשית, חזקה, עם מסורת מפוארת ורבת שנים, ועם דור צעיר ומבריק. לא הייתי מציע לאף אחד להספיד אותנו.
כפי שזה נראה כרגע, נתניהו ימשיך לשבת בכיסאו עוד שנים?
נתניהו ממשיך לשבת בכיסאו בגלל שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא, שלדעת רוב הציבור, אין כרגע חלופה טובה יותר שיכולה לעמוד בראשות הממשלה בגוש מרכז-שמאל. הסיבה השנייה הינה, שבכישרונו הרב מצליח נתניהו, להסיט את הדיון לתחום הביטחוני, מכיוון שהוא יודע, שהוא נתפס בעיני חלקים רבים מהציבור כבר-סמכא בתחום זה. הרי אם היה מדובר בכלכלה המקרטעת, בחוסר היכולת להגיע לדיור בר-השגה, ביוקר המחיה ובמתווה הגז הטבעי, מרבית הבוחרים לא היו מצביעים לנתניהו, מכיוון שהוא נכשל בכל הדברים הללו. לכן, נוח לו להסיט את הדיון לתחום הביטחוני. נוח לו להפחיד את התושבים בכל הקשור ל״דאעש״ ולגרעין האיראני, כי אז הוא לא צריך לדבר על הדברים החשובים באמת, שנוגעים לכל תושב במדינה, שהן הסוגיות החברתיות והכלכליות. אם אנו, במפלגת “העבודה״, נשכיל ליצור אלטרנטיבה לשילטון, בעיקר בתחום הביטחוני, נתניהו יפסיד בסופו של דבר. שילטון הימין יגיע לקיצו כאשר הציבור יבין, שלא צריך להתפשר על דיור בר-השגה ועל שאר הסוגיות החברתיות והכלכליות הבוערות.
אתה תומך בקריאתה של חברת מפלגתך, ציפי לבני, לערוך משאל עם בסוגיית ההיפרדות מהפלסטינים?
זו בהחלט אפשרות לא רעה. אני חושב, שמשאל עם יכול להיות פיתרון נהדר בסוגיות הנוגעות לעצם קיומנו. להערכתי, רוב העם מעוניין בהיפרדות מהפלסטינים ומבין שיש פה שתי אפשרויות, או גירושין מהפלסטינים או חתונה קתולית, שהיא דבר שיביא לסיום המפעל הציוני ולמדינה דו-לאומית.
לסיום, אתה רואה עצמך מתמודד בעתיד על ראשות “העבודה״?
כמנהיג שצמח מהשטח וכמזכ״ל הצעיר ביותר אי פעם של מפלגת “העבודה״, אני בהחלט רואה את עצמי מתקדם לשלב גבוה יותר, ואיני מוציא מכלל אפשרות שאתמודד בעתיד על ראשות המפלגה. אין ספק שעליי לצבור עוד ניסיון, אך כמו כל איש ציבור, גם אני מעוניין להגיע למוקדי ההשפעה החשובים ביותר, אם זה ראשות המפלגה או ישיבה בממשלה. מדובר בשאיפות לגיטימיות לחלוטין, ואני מאמין שיום יבוא וזה יקרה.
ח״כ בר (41), נשוי ואב ל-2, נולד בשכונת מצוקה בצפת, ובצעירותו החליף 9 מוסדות חינוך ב-12 שנה. למרות נקודת הפתיחה הבעייתית, הוא סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים והתקבל לאוניברסיטת “הרווארד״ בארה״ב. הוא נחשב לאחד הח״כים החברתיים המצטיינים, ובטרם מלאו לו 40 שנה, נבחר לסגן יו״ר הכנסת.
בריאיון ל״חדשות הקריות״, מסביר ח״כ בר, מה צריכה מפלגת “העבודה״ לעשות כדי לכבוש את השילטון, משוכנע שנתניהו ישלם את המחיר במוקדם או במאוחר, ומגלה שאינו מוציא מכלל אפשרות התמודדות עתידית על ראשות מפלגתו
במהלך הריאיון עימו, ברגע של גילוי לב, עצר מזכ״ל מפלגת “העבודה״ וסגן יו״ר הכנסת, ח״כ חיליק בר, את שטף הדיבור, פניו התמלאו רצינות והוא גולל את סיפורו האישי, כילד שהגיע משכונת מצוקה בצפת. “אני שיאן הארץ בהחלפת מוסדות חינוך״, הוא אמר. “עברתי תשעה מוסדות חינוך ב-12 שנה, כאשר מחלקם העיפו אותי. מערכת החינוך לא נלחמת מספיק על כל ילד, ואני חוויתי זאת על בשרי. אמנם לאחר מכן למדתי לתואר ראשון, תואר שני ואף התקבלתי לאוניברסיטת הרווארד בארה״ב, אך זה קרה בעיקר בגלל שהיו לי הורים מדהימים שלא ויתרו עליי וסביבה תומכת״.
ואכן, ח״כ בר (41), נשוי ואב ל-2, הנחשב לאחד הח״כים החברתיים ביותר בכנסת, לא נולד עם כפית זהב בפה. הוא נולד בצפת, בשם יחיאל אבוקרט, ואביו שימש כסגן ראש העיר צפת, וכמזכיר מועצת הפועלים מטעם “העבודה״. בר שירת בצה״ל כקצין שלישות, והגיע לדרגת סרן במילואים. במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, נבחר ליו״ר תא הסטודנטים של “העבודה״, ולאחר מכן שימש כיו״ר אירגון הסטודנטים הארצי של המפלגה. את טבילת האש בפוליטיקה הארצית, עשה בעת ששימש כיועצה של דליה איציק, שהיתה שרה לאיכות הסביבה ושרת התעשייה והמסחר. בהמשך כיהן כיועצו של בנימין בן אליעזר, בעת ששימש כשר התשתיות הלאומיות ושר התמ״ת. במהלך פעילותו הציבורית סיים תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים, ותואר שני ביחסים בינלאומיים. בשנת 2008 התקבל ללימודי תואר שני בבית הספר לממשל שבאוניברסיטת “הארווארד״ בארה״ב, עליהם ויתר בסופו של דבר בשל פעילותו הציבורית. בנובמבר 2008 התמודד ח״כ בר, ברשימתו של ניר ברקת, למועצת העיר ירושלים, ולאחר בחירתו של ברקת לראשות העירייה, נכנס למועצת העיר, שם החזיק בתיקי התיירות וקשרי החוץ.
בשנת 2010, בגיל 35, נבחר למזכ״ל “העבודה״, ובכך הפך למזכ״ל הצעיר ביותר בתולדות המפלגה. לאחר פרישת יו״ר המפלגה, אהוד ברק, וכמה מחבריה, לשם הקמת מפלגת “העצמאות״, שבה והתכנסה וועידת המפלגה במרץ 2011, ובחרה פה אחד בח״כ בר, לתפקיד המזכ״ל. באותה התקופה נטל בר, תפקיד מכריע בהובלת המפלגה ובשיקומה בתקופת המעבר, עד לבחירת שלי יחימוביץ׳, לראשות המפלגה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 שוריין לבר, המקום השביעי ברשימה לכנסת, מתוקף תפקידו כמזכ״ל המפלגה. בעקבות פרישתו של עמיר פרץ, ביום הגשת הרשימות, הוא קודם למקום השישי. בינואר 2013 נבחר בר, לכהן בכנסת ה-19, ואף שימש כסגן יו״ר הכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-20, שובץ במקום השביעי ברשימת “המחנה הציוני״, ונבחר שוב לכנסת, שם הוא משמש בין השאר כסגן יו״ר הכנסת וכיו״ר השדולה לקידום הפריפריה. “הרצון להביא לחיזוק הפריפריה הוא אחד הגורמים שהביאו אותי להיכנס לחיים הפוליטיים, והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לכנסת, היה לעמוד בראש השדולה לקידום הפריפריה״, מגלה ח״כ בר.
כיו״ר השדולה, אירחת באחרונה את יוזמי “צעדת השוויון״, הדורשים להשוות בין תקציבי החינוך והרווחה
ביישובים מבוססים לבין יישובי הפריפריה. מה דעתך על המאבק הזה?
כמי שהגיע מהפריפריה, אני מבין לליבם של האנשים היקרים הללו. אין סיבה, שילד מצפת, העיר ממנה באתי, או ילד מקרית שמונה, דימונה או אופקים, העיר ממנה באה רעייתי, לא יקבל הזדמנות שווה כמו ילד מתל אביב או רמת גן, בכל הקשור לחינוך, בריאות, רווחה ותשתיות. הבאתי לדיון שאירחתי בכנסת, בו היו בין השאר ראשי רשויות, נציגי תנועות נוער ועשרות ח״כים, את שר הפריפריה, הנגב והגליל, אריה דרעי, ואת יו״ר וועדת הכספים, משה גפני, כדי שיסתכלו לאנשים הללו בעיניים, ויעשו הכל כדי שבתקציב הבא של מדינת ישראל, הם ייאבקו למען הוספת מיליארדי שקלים ליישובי הפריפריה. אני בכלל טוען, שבמדינת ישראל, לא צריך להיות המושג הזה, פריפריה. יש לנו מדינה כל כך קטנה, וכדי להגיע מהצפון לדרום, צריך לעבור כמה מאות קילומטרים. זה גם לא עניין של כסף, מכיוון שישראל אינה מדינה ענייה או מדינת עולם שלישי. זה הכל עניין של חלוקת משאבים נכונה וסדר עדיפויות.
איך קיבלת את הסכם הפיוס עם טורקיה?
אני מרגיש אמביוולנטי בעניין הזה. מצד אחד, ההסכם הזה חשוב מאוד למדינת ישראל. מצד שני, אני משוכנע שהיה ניתן להגיע להסכם הרבה יותר טוב, במיוחד בכל הקשור למעמד שלנו מול “חמאס״. המינימום שהיינו צריכים לקבל במסגרת ההסכם עם הטורקים, הוא את גופות יקירינו וסימני חיים מהנעדרים. אותם אנשים שאמרו בעבר, כי ימוטטו את שילטון “חמאס״, ובמיוחד ראש הממשלה ושר הביטחון, הם אלו שהביאו להסכם הרופס הזה. הם חזקים בדיבורים, אך חלשים במעשים.
בוא נעבור למפלגת “העבודה״. כמזכ״ל המפלגה, אתה תומך בהקדמת הפריימריס?
עד אמצע יולי בכוונתי לכנס את וועידת המפלגה, שתקבע מתי ייערכו הפריימריס. מדובר במפלגה דמוקרטית, ולכן לא אדם זה או אחר יקבע, אלא חברי הוועידה. יש כאן שתי גישות שונות, כאשר שלי יחימוביץ׳, מעוניינת בעריכת פריימריס בסוף 2016, והיו״ר הרצוג, מעוניין שהם יתקיימו בסוף 2017. אני משוחח עם שניהם ומקווה שייפגשו איפשהו באמצע, אך כרגע יש קושי להביא זאת לידי פיתרון. אם לא נגיע לפיתרון, וועידת המפלגה היא שתקבע.
מה דעתך על הטחת ההאשמות בין הרצוג ויחימוביץ׳?
מאוד לא אהבתי לראות את ההתנהלות של שניהם. זה הדבר האחרון שמפלגת “העבודה״, צריכה כרגע. הציבור מסתכל עלינו, ואני משוכנע, שהוא לא אהב לראות את זה. אני שמח שבשבועות האחרונים שניהם הורידו פרופיל בכל הקשור למאבק הזה. צריך לשמור על הבית שלנו ולחזק אותו, כי סיכסוכים כאלה עלולים לגרום לכך, שיום אחד נישאר ללא הבית.
מה הרגשת כשהרצוג ניסה להיכנס לממשלה, ובסופו של דבר נשאר בחוץ?
צריך להפריד בין שני דברים. ברמה האישית, התנגדתי לכניסה לממשלת נתניהו, אך כמזכ״ל “העבודה״, נתתי לו גיבוי במשא ומתן, מכיוון שהיה לי ברור, שהוא לא יעשה שום דבר שיפגע במפלגה. יחד עם זאת, מאוד לא אהבתי את ההתנפלות על הרצוג, שהוא יו״ר המפלגה שלנו. יש הבדל גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה, לבין ההשתלחות חסרת הרסן שהיתה נגד הרצוג, מצד גורמים במפלגה.
נראה שהרצוג לא מביא את המפלגה למקום טוב?
כשנבחרתי למזכ״ל “העבודה״, המפלגה היתה באחד המשברים הגדולים בתולדותיה. סקרים ניבאו לה בין 4-0 מנדטים. אמרו שאנחנו לקראת התרסקות, ובמערכת הבחירות קיבלנו 8 מנדטים. תוך שתי מערכות בחירות, המפלגה עלתה ל-15 מנדטים ולאחר מכן ל-24 מנדטים, כך שהיא שילשה את כוחה. יש לנו מפלגה שורשית, חזקה, עם מסורת מפוארת ורבת שנים, ועם דור צעיר ומבריק. לא הייתי מציע לאף אחד להספיד אותנו.
כפי שזה נראה כרגע, נתניהו ימשיך לשבת בכיסאו עוד שנים?
נתניהו ממשיך לשבת בכיסאו בגלל שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא, שלדעת רוב הציבור, אין כרגע חלופה טובה יותר שיכולה לעמוד בראשות הממשלה בגוש מרכז-שמאל. הסיבה השנייה הינה, שבכישרונו הרב מצליח נתניהו, להסיט את הדיון לתחום הביטחוני, מכיוון שהוא יודע, שהוא נתפס בעיני חלקים רבים מהציבור כבר-סמכא בתחום זה. הרי אם היה מדובר בכלכלה המקרטעת, בחוסר היכולת להגיע לדיור בר-השגה, ביוקר המחיה ובמתווה הגז הטבעי, מרבית הבוחרים לא היו מצביעים לנתניהו, מכיוון שהוא נכשל בכל הדברים הללו. לכן, נוח לו להסיט את הדיון לתחום הביטחוני. נוח לו להפחיד את התושבים בכל הקשור ל״דאעש״ ולגרעין האיראני, כי אז הוא לא צריך לדבר על הדברים החשובים באמת, שנוגעים לכל תושב במדינה, שהן הסוגיות החברתיות והכלכליות. אם אנו, במפלגת “העבודה״, נשכיל ליצור אלטרנטיבה לשילטון, בעיקר בתחום הביטחוני, נתניהו יפסיד בסופו של דבר. שילטון הימין יגיע לקיצו כאשר הציבור יבין, שלא צריך להתפשר על דיור בר-השגה ועל שאר הסוגיות החברתיות והכלכליות הבוערות.
אתה תומך בקריאתה של חברת מפלגתך, ציפי לבני, לערוך משאל עם בסוגיית ההיפרדות מהפלסטינים?
זו בהחלט אפשרות לא רעה. אני חושב, שמשאל עם יכול להיות פיתרון נהדר בסוגיות הנוגעות לעצם קיומנו. להערכתי, רוב העם מעוניין בהיפרדות מהפלסטינים ומבין שיש פה שתי אפשרויות, או גירושין מהפלסטינים או חתונה קתולית, שהיא דבר שיביא לסיום המפעל הציוני ולמדינה דו-לאומית.
לסיום, אתה רואה עצמך מתמודד בעתיד על ראשות “העבודה״?
כמנהיג שצמח מהשטח וכמזכ״ל הצעיר ביותר אי פעם של מפלגת “העבודה״, אני בהחלט רואה את עצמי מתקדם לשלב גבוה יותר, ואיני מוציא מכלל אפשרות שאתמודד בעתיד על ראשות המפלגה. אין ספק שעליי לצבור עוד ניסיון, אך כמו כל איש ציבור, גם אני מעוניין להגיע למוקדי ההשפעה החשובים ביותר, אם זה ראשות המפלגה או ישיבה בממשלה. מדובר בשאיפות לגיטימיות לחלוטין, ואני מאמין שיום יבוא וזה יקרה.