כחול בעיניים
מתוך סיפורי צפת – מנחם כהן
רבים שאלו ושואלים לסיבות היות מרבית הבתים בצפת העתיקה צבועים כחול.
כבר בתחילת המאה השש-עשרה היו בתי צפת צבועים כחול, וזאת לפי אגדה המספרת על
שלמה מולכו שהגיע לצפת בתחילת אותה מאה, פגש בבתו היפה של רבי יעקב בירב והתאהב
בה נואשות.
שלמה מולכו נולד בפורטוגל למשפחת אנוסים, בשמו הנוצרי דיאגו פירס. בצעירותו שימש
מזכיר ויועץ סתרים בבית דין נוצרי בליסבון שרדף ופגע ביהודים או באנוסים שנחשדו בקיום
מצוות היהדות. בדרך מקרה פגש בדוד הראובני ונשבה בקסמו הרב. בהשפעתו חזר ליהדות,
נימול ויצא לסלוניקי ללמוד בישיבתו המפורסמת של ר' יוסף טאיטאצק, מי שהיה רבו של ר'
יוסף קארו. החל ללמוד קבלה וכששמע שצפת הפכה למרכז לימוד הקבלה מיהר לעלות לצפת.
עברו וייחוסו לא היו לכבודו של ר' יעקב בירב, והוא התנגד נמרצות לקשר בין בתו האהובה
לשלמה מולכו. כשהבין שלא הצליח לשנות את דעתו של האב חזר מולכו בלב שבור לסלוניקי,
ומשם המשיך לכתוב לאהובתו בצפת. באחד המכתבים כתב: "שלושה דברים שבו וכבשו את
לבי בצפת: השמים הכחולים, קירות הבתים הכחולים ועינייך הכחולות".
סופו של שלמה מולכו היה מר. כשהקיסר קארל כבש את רומא ראה בכך מולכו סימן
לביאת המשיח, צם, התפלל ודרש בבית הכנסת הגדול ברומא. דרשותיו הלהיבו את ההמונים.
יהודים ונוצרים החלו להתקבץ סביבו וראו בו נביא אלוהים. רופא יהודי בשם יעקב מאנסינו
הלשין עליו בפני האינקוויזיציה והוא נאסר, אך בהתערבות האפיפיור שוחרר. שלמה מולכו
ודוד הראובני התקבלו לראיון אצל הקיסר וניסו לשדלו לצאת למלחמה נגד השולטן ולכבוש
את ארץ-ישראל, כשהם מבטיחים את תמיכת האנוסים בספרד ובפורטוגל. שלמה מולכו קיווה
להגיע לארץ-ישראל כמשחרר וגואל וכך אולי לזכות באהובתו בעלת העיניים הכחולות. הקיסר
לא נעתר לבקשתם וחשש מהשפעתם ההולכת וגוברת, לפיכך פקד לאסרם ולמסרם לרשות
האינקוויזיציה באיטליה וזו דנה אותם למוות בשריפה בשנת 1531. טרם מותו הספיק לרכז את
דרשותיו הנלהבות בספר שנקרא "ספר המפואר" ששימש נושא השראה לסופרים רבים, בהם
מקס ברוד וא"א קבק שכתבו עליו רומנים נודעים. כך נופצו אגדה נוספת וניסיון להבאת
הגאולה, אך צבע הבתים הכחולים בצפת נשאר עוד שנים ארוכות.
שתי סיבות היו בעיר לצבע הכחול. ברובע הספרדי היו מרבית הבתים צבועים בכחול, שכן
הספרדים האמינו שהכחול משמש סגולה נגד עין רעה, מרחיק רוחות ושדים הבאים להזיק. הם
טרחו לסייד גם את החריצים שבין מרצפות האבן הרחבות בחצרות, והמחמירים – אף את כל החריצים והסדקים בתוך הבית, הכול בכחול. ברובע האשכנזי היו פחות בתים צבועים בכחול,
אלה שעשו כן טענו שצפת היא השער לשמים והצבע הכחול מגשר בין הבתים בכחול והשמים
הכחולים.
למען האמת, אפילו כילד לא "קניתי" את שני הסיפורים גם יחד. התקשיתי לקלוט ולהבין, למשל, אם הצבע הכחול משמש נגד עין רעה – מה טעם לסייד בצבע כחול את הקברים בבית הקברות? אבל גם אם לא האמנתי, כפי שאיני מאמין בכלל בעין רעה ובשדים, כך נהגתי לספר לטיילים, מבקרים ותיירים ששאלו. עד שיום אחד ירדתי עם קבוצת מבקרים לסיור בעיר העתיקה. עצרתי כהרגלי בכיכר המגינים וסיפרתי את תולדות צפת, קורותיה בעבר, עמידתה במלחמת העצמאות, אגדות אודותיה וסוד קסמה המיוחד. אחדים שאלו כצפוי לצבע הכחול, וגם תשובתי היתה זו המקובלת.
לפתע שמעתי קול קורא בשמי ומבקש ממני לגשת אליו. היה זה ר' אשר זלץ ז"ל, שעמד צמוד לאחד הקירות נשען בכבדות על מקלו; יהודי יקר, מלא וגדוש תורה, מהגדולים והבכירים מבין ה"מלמדים" בעיר שהקים תלמידים הרבה, נחשב לאחרון הקבליסטים בצפת עיר הקבלה והמיסטיקה. אגדות רבות נרקמו סביב שמו ואפילו יגאל אלון ז"ל נשבה בקסמו ונהג לספר בשבחו ולהזכירו מדי פעם. ר' אשר כבר היה זקן מופלג, ראייתו ושמיעתו פגומות למדי, וקריאתו הפתיעה אותי מאוד. איך בכלל ראה ושמע אותי וכיצד זכר את שמי אחרי שנים שלא פגשתיו.
ניגשתי בדחילו ורחימו, כולי נרגש ונפעם, והזקן אומר לי: "ממך דווקא הייתי מצפה לתשובה יותר חכמה בקשר לכחול, למרות שמכל יתר סיפוריך נהניתי מאוד". ומה היא התשובה החכמהו – שאלתי בסקרנות. אין זו שעה מתאימה, ענה הזקן, בהזדמנות אם יהיה לך זמן תבוא לבקרני ואספר לך. כל אותו היום הייתי במתח, ובערב, כשחשבתי שכבר סיים את התפילה, מיהרתי לביתו. ר' אשר קיבל אותי בסבר פנים יפות וצוחקות, נדמה היה שאפילו ציפה לבואי. הזמין אותי לשבת, כיבד אותי בכוס תה, פתח ואמר:
האמת היא הרבה יותר פשוטה ופרוזאית משתוכל להעלות על רעתך. אתה יודע שנשים נהגו בעבר לסייד את הבתים בעצמן. צבעים לא היו בנמצא, וכשאפשר היה להשיגם עלו ממון רב שלא תמיד היה מצוי בידן. אישה אחת שצבע הסיד הלבן נמאס עליה החליטה לנסות ולהוסיף לסיד את צבע הכביסה הכחול שהיה מצוי באותם ימים בכל בית. וראה זה פלא, במקום הצבע הלבן המשעמם הפכו פתאום קירות הבית לעליזים ושמחים שעשו לה טוב על ' הנשמה. ראו השכנות ועשו כמותה. המרבה בצבע, ביתה היה לכחול כהה והממעיטה, ביתה הפך תכלת. אישה אישה וטעמה. זה כל הסוד, צחק הזקן. לא שדים, לא רוחות, לא עין רעה ולא גשר לשמים. עכשיו גם אתם יודעים.
ניתן לרכוש את הספר בכתובת מאיל erelmi@walla.com או בטלפון 0544772969.