ענת יתח אוברוגר, עורכת התוכנית שוחחה עם ליאת רון ברדיו צפון 104.5FM על העימותים בצפת.
אני כן רוצה ברשותך לפנות לראש עיריית צפת, יוסי קקון.
שפרסם ביום שישי האחרון, סוף סוף אחרי חמישה שבועות של אלימות ברחובות הוא נזכר לפרסם פוסט. עכשיו את בטח שואלת מה היה בפוסט הזה. אז בפוסט הזה היו מילים ממש יפות כמו עיר של רוח, סמטאות של שכינה ושכנות, יראת קודש, כל, כל מיני כאלה מילים גבוהות. אבל מה לא היה שם? לא הייתה שם בשורה. לא היו שם מילים אמיצות, לא היו שם מילים של מנהיג. בגדול, מה שהוא ניסה לעשות זה לשכנע את התושבים שהינה בדיוק זה הזמן להפסקת ההפגנות, להידברות. הוא הרי דיבר לאחרונה, ככה הוא כתב עם רבנים, עם מנהיגי קהילות, והוא הגיע למסקנה שצריך למצוא פתרון, סליחה, שישמור על כבוד השבת, על כבוד האדם. אז אני רוצה להגיד מילה למר קקון.
זה לא עובד ככה, אדוני. אני, אני נולדתי וגדלתי בצפת. אני בת ונכדה לאיש ציבור ולאיש רוח שהיו מעמודי התווך של העיר הזאת. כל אירוע משמעותי בעיר בחיים שלי קשור בעבותות ברזל לעיר הזו, וגם כשעזבתי אותה, חזרתי כדי להתחתן בין הסמטאות הקסומות שלה, אם כבר אתה מדבר על סמטאות. יש לעיר הזו חדר מיוחד בלב שלי, והיום, היום אני מסתכלת עליה בעיניים כלות, הלב שלי נשבר. התחבורה הציבורית בצפת פועלת מאז ומתמיד בשבת אחר הצוהריים, היא משרתת חיילים, סטודנטים, אורחים שמתאים להם לנסוע בשבת ומותר להם.
עכשיו צריך להבין, התחנה המרכזית נמצאת ממש בכניסה אל העיר, ככה שאוטובוסים שיוצאים מהתחנה מתחברים מיד לכביש היציאה ומשם לוקח להם משהו כמו קילומטר כדי להגיע לצומת היציאה. זה ציר שלאורכו אין בתי מגורים, אין מוסדות ציבור, אין בתי כנסת. יש שם-
– וגם אם היו, וגם אם היו.
מה בדיוק הבעיה? צפת לא התחרדה אתמול, היא משתנה ולובשת פנים אחרות כבר המון שנים, ועם זאת מעולם, מעולם תושבים לא העזו לצאת ככה נגד השכנים שלהם בקללות, ביריקות, בבעיטות, בצעקות ובמכות. למה? כי עד לא מזמן היה להם ברור שההנהגה המקומית ושהתושבים לא יקבלו את זה. היה להם ברור שהם באים לחיות בעיר שהמרכם העדין בין התושבים שלה נשמר באדיקות, בסובלנות, בנחישות. איש באמונתו יחיה. מי שרוצה ילך לבית הכנסת ומי שרוצה לבקר את ההורים ולחזור הביתה בשבת אחרי צהריים סבבה. קוראים לזה סטטוס קוו. אבל אז, אז אדוני ראש העיר, אז אתה באת והסכת סדרי עולם. פתאום מוסדות חינוך הופכים לבתי הארחה לחרדים בסופי שבוע. פתאום גני ילדים חילוניים נסגרים בזה אחר זה והורים נדרשים לשלוח את הילדים שלהם לגני ילדים חרדים, סליחה.
פתאום בית של אומן מקומי ערירי שהוריש את הבית שלו לעירייה ובצוואה ביקש שהבית יתפקד כבית תרבות לקהילה הופך לבית כנסת. פתאום מועדון קהילתי של עולי אתיופיה נלקח מהם בכוח הזרוע. אז עכשיו, עכשיו אתה מזדעק? עכשיו אתה מתפלא איך הגענו למצב הזה? הגענו בדיוק לאן שהלכנו. כלומר לאן שאתה הולכת את העיר הזאת. מישהו פעם קרא לזה תהליכים. הפעולות האלה נעשות במשמרת שלך. אה, המסרים שהם מעבירים הם חדים וברורים. בצפת של מר יוסי קקון יש שני סוגי תושבים א וב, ועכשיו אחרי שהתושבים שמשתייכים לסוג א הצליחו להשתלט כמעט על כל מבני הציבור בעיר, הגיע הזמן לסגור את העיר, כי ברור להם שמישהו בהנהגת העיר הזו נרדם בשמירה במקרה הטוב, או מסכים לאנרכיה הזאת בקריצת עין במקרה הפחות טוב. אם הקיצונים האלה היו שומעים אמירה ברורה שמבהירה להם שקווי תחבורה ציבורית זה סטטוס קוו, אולי לא הייתי צריכה לפנות אליך הבוקר. אז אני שואלת אותך באמת מתי תתעורר באמת אדוני ראש העיר? מתי תגיד עד כאן ובוא. אל תבנה על זה שהציבור הליברלי יפסיק למחות. אתה הרי לא מקשיב לו, ולכן ההפגנות הן המוצא היחידי שנותר לו. וכך בחשבון, בקצב הזה, בהפגנה הבאה זה עלול להיגמר בשפיכות דמים.
