צפת.נט אתר העיר צפת
האירוע התרחש בינואר 2012. הנפגע נפגש עם חברו – עובד ניקיון בעיריית צפת – באזור פתוח בעיר, והחבר ביקש ממנו לסייע לו למלא בנזין לתוך בקבוק שתייה מלא בנוזל שקוף, שהביא עמו מהעבודה.
כשהחל לרוקן את הבקבוק, החבר לא שעה להערות הנפגע כי נודף ממנו ריח של חומצה, וכדי להוכיח לו שמדובר בבקבוק מים, התיז את תכולתו על פני הנפגע.
האירוע הסתיים בבית החולים “זיו” בצפת, ולאחר מכן הנפגע הועבר לאשפוז בבית החולים “הדסה” בירושלים, שם נודע לנפגע כי איבד את הראייה בעינו השמאלית. העין נעקרה ובמקומה הושמה תותבת.
זמן מה לאחר האירוע הטראגי הגיש הנפגע תביעה נגד חברו ונגד עיריית צפת – המעסיקה של חברו ובעלת הבקבוק. הנפגע טען כי חברו התרשל כשהתיז עליו את החומצה המסוכנת חרף התראותיו. העירייה, לטענתו, התרשלה גם כן בכך שלא סימנה את הבקבוק כראוי, ואפשרה לחברו לקחת אותו ממחסניה.
בינתיים, במסגרת הליך פלילי שניהלה המדינה נגד החבר, הוא הודה במעשיו וסיפר כי נטל את הבקבוק ממחסן העירייה לאחר שקיבל הוראה לנקות זירת רצח, וכי מעולם לא הוזהר שמדובר בחומצה ולא קיבל בנושא הדרכה או הכוונה.
החבר הנתבע הורשע לבסוף בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות – כך שגם בהליך הנזיקי לא היה ספק שהוא אחראי במידה מסוימת לנזקי הנפגע.
העירייה, מצידה, התגוננה בטענה שלא הוכח שהבקבוק הגיע ממחסניה והאשימה את החבר לבדו במקרה, תוך שהבהירה כי עבר הדרכה מסודרת.
חלוקת אחריות
השופטת רבקה איזנברג הבהירה כי רוב האחריות לנזקיו של התובע מוטלת על שכם הנתבע, שהתנהג בדרך נמהרת ורשלנית.
עם זאת, השופטת לא הסירה אחריות מכתפי העירייה, בעיקר בהתחשב בכך שלא הוכח בשום הליך (לא בנוכחי ולא בפלילי) שלנתבע הייתה כוונה לפגוע בתובע.
השופטת קבעה כי העירייה אמנם הצליחה להוכיח כי ערכה לנתבע תדריכי בטיחות, אך היא כשלה בהוכחת טענתה כי החומצה לא הגיעה ממחסניה. כך למשל, העירייה לא הציגה דוחות תכולה של המחסן ואף לא זימנה לעדות עובדים שנטען כי מסרו לנתבע את החומר המסוכן.
בנוגע לחלוקת האחריות בין הנתבעים, השופטת קבעה שהנתבע אחראי ל-75% מנזקי התובע, והעירייה לשאר.
נזקיו של התובע, נכה צה”ל המתפרנס מקצבת נכות, הוערכו על ידי השופטת בסך של 235,000 שקל, וכוללים כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי (בהתאם לחלוקת האחריות ביניהם).
