פרעות תרפ"ט - 1929
מתוך סיפורי צפת - מנחם כהן

כצפת, כמו במקומות אחרים, סחרו מרבית היהודים עם שכניהם הערבים. רבים מאלה הוציאו
את פרנסתם מיהודים ונרקמו ביניהם יחסי ידידות קרובים. אך יחסי ידידות אלה לא הרתיעו את
"שוחרי השלום" מלהתנפל על שכניהם הטובים שמהם התפרנסו ועל שולחנם סעדו.

בן פחות מארבעה חודשים הייתי בכ"ג באב תרפ"ט (29.8.1929), כאשר בשעות אחר הצהריים המאוחרות פרצו מאות ערבים פורעים צמאי דם מצפת ומהכפרים הסמוכים, מוסתים ומשולהבים על-ידי המופתי, אל תוך הרובע היהודי הקטן. כשבידיהם גרזנים, סכינים ואלות, בשאגות וצעקות אימים "אידבח אל יהוד" (שחטו את היהודים) התנפלו על בתי היהודים, והחלו לטבוח ולשחוט ללא רחם בזקנים, נשים וילדים חסרי הגנה וישע, לבזוז ולהעלות באש. שבעה-עשר קשישים, נשים ותינוקות נטבחו באכזריות, למעלה מחמישים נפצעו קשות.

פרעות תרפט – 1929

פרעות תרפ”ט – 1929
מתוך סיפורי צפת – מנחם כהן

כצפת, כמו במקומות אחרים, סחרו מרבית היהודים עם שכניהם הערבים. רבים מאלה הוציאו
את פרנסתם מיהודים ונרקמו ביניהם יחסי ידידות קרובים. אך יחסי ידידות אלה לא הרתיעו את
“שוחרי השלום” מלהתנפל על שכניהם הטובים שמהם התפרנסו ועל שולחנם סעדו.

בן פחות מארבעה חודשים הייתי בכ”ג באב תרפ”ט (29.8.1929), כאשר בשעות אחר הצהריים המאוחרות פרצו מאות ערבים פורעים צמאי דם מצפת ומהכפרים הסמוכים, מוסתים ומשולהבים על-ידי המופתי, אל תוך הרובע היהודי הקטן. כשבידיהם גרזנים, סכינים ואלות, בשאגות וצעקות אימים “אידבח אל יהוד” (שחטו את היהודים) התנפלו על בתי היהודים, והחלו לטבוח ולשחוט ללא רחם בזקנים, נשים וילדים חסרי הגנה וישע, לבזוז ולהעלות באש. שבעה-עשר קשישים, נשים ותינוקות נטבחו באכזריות, למעלה מחמישים נפצעו קשות.

הפריצה היתה משני מוקדים: האחד – דרך רחוב ירושלים, כשהמטרה הראשונה היא בית היתומים היהודי (מעל מסעדת “המפגש” כיום), והאחר – מכיוון השוק הערבי ליד דפוס פרידמן, שם על גבול הרובע היו באותם ימים מרבית חנויות היהודים וכן מחסן הנפט והבנק של משפחת קלינגר. את החנויות ומחסן הנפט העלו באש; זרימת הנפט הבוער ברחובות האטה כמקצת את גל הפורצים וכך הצליחו אחרים להספיק ולברוח.

המשטרה הבריטית לא מיהרה להגיע לעזרת המותקפים. כשבאו לבסוף, לאחר שעות ארוכות של הרג, החליט המושל הצבאי לכנס את הניצולים בחצר הסראיה, כביכול כדי להגן עליהם אבל למעשה כדי שיפקירו את בתיהם לביזה והריסה באין מפריע. יותר מאלפיים יהודים הוחזקו כחצר למעלה משלוש יממות, בצפיפות נוראה ובתנאים קשים, כשהם מבוהלים, מורעבים יצמאים. אך גם שם לא תם סבלם. לנגד עיני הבריטים, שאמורים היו להגן על הניצולים – שתחו שוטרים ערבים באש לעבר המצטופפים. שניים נהרגו ורבים נפצעו.

חרף המכה האנושה וההרס הרב שנגרם לרכושם, החליטו יהודי צפת בעקשנות שלא לנטוש את העיר כפי שהוצע להם, ולהישאר במקום. בלחץ ראשי היישוב בארץ וארגונים יהודיים בארצות-הברית, נאלצה הממשלה הבריטית להקים ועדת חקירה בראשותו של וולטר שאו. הוועדה ביקרה בצפת בלוויית הנציב העליון, עמדה על ממדי האסון וההרס והגישה את המלצותיה. בין יתר ההמלצות נקבע כי יישלחו לצפת עשרה שוטרים יהודים וקצין, במטרה לעודד ולחזק את רוחם וביטחונם של יהודי צפת, שמנו כאלפיים וחמש מאות נפש – לעומת למעלה מחמישה-עשר אלף ערבים.

יהודים מארצות-הברית, מאנגליה ומאוסטרליה נרתמו לעזרה, ובתמיכתם נבנה בניין המרכז המסחרי, בניין גדול שחצץ בין הרובע היהודי לרובע הערבי, שאכן במלחמת העצמאות הוכיח את עצמו והיה לעמדת המגן החשובה בעיר. יהודי צפת החלו לשקם את ההריסות, לבנות קירות מגן וסורגי ברזל לדלתות ולחלונות, ואף הצטיידו באלות, בפיגיונות ובמספר אקדחים להגנה עצמית.

צעירים יהודים החלו להתארגן להקמת כוח מגן – בהתחלה ביוזמה עצמית, ובהמשך בהדרכתם של השוטרים היהודים שנשלחו בעקבות ועדת החקירה הבריטית, ובסיוע מפקד בכיר שנשלח מטעם ההגנה. בין הראשונים היו יעקב קלך, יעקב ואיציק סיבר, שמואל פרל, מאיר מיבר ודניאל פרל. סביבם התקבצו צעירים נוספים ואט אט קם בצפת כוח מגן של צעירים יהודים העומדים על נפשם ורכושם של יהודי העיר.
לוחמים אלה היו הגרעין שממנו צמחו חברי ההגנה והאצ”ל בעיר. מבחנם הראשון היה במאורעות 1936, ובהמשך היו הם מגיניה ולוחמיה הנועזים של צפת במלחמת השחרור.

ניתן לרכוש את הספר בכתובת מאיל [email protected] או בטלפון 0544772969.

ראה גם...

רעידת האדמה בצפת


רעידת האדמה בצפת של שנת 1837 הייתה רעידת אדמה אשר החריבה את העיר צפת וסביבותיה והותירה אלפי הרוגים.

לרעידה זו קדמו מספר אסונות אשר פגעו ביהודי צפת והגליל.

שתי רעידות אדמה קודמות החרידו את צפת ב-24 במאי 1834 - האחת בשעת הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב. רעידות אלו גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים.

הימים היו ימי שלטונו של שליט מצרים מוחמד עלי בארץ ישראל. מוחמד עלי היה מצוי בסכסוך מתמשך עם הערבים יושבי הארץ, אשר לא קיבלו ברצון את שלטונו, והיו מתמרדים כנגדו בכל הזדמנות. במלחמה זו אירעו פרעות רבות ביהודים בירושלים ולאחר מכן בצפת. ב15 ביוני 1834 גירשו יושבי הכפרים הסמוכים את יהודי צפת מן העיר, כחלק מהתמרדותם כנגד שלטונו של מוחמד עלי. לאחר שלושה שבועות של נדודים התיישבו יהודי צפת בכפר עין זיתים. בחודש יולי 1834 כבש צבא דרוזים הנאמנים למוחמד עלי את צפת מידי המתמרדים, ואיפשרו ליהודי העיר לחזור למקומם.