מדבריו עולה, כי תושביה הערבים של צפת לא גורשו בידי הכוחות הישראליים, אלא בחרו לעזוב את העיר מרצונם בחסות החשיכה ולעבור לירדן, וזאת מחשש שמא היהודים ינקמו על מעשי הטבח שביצעו בהם הערבים ב- 1929. וכך מספר אבו מאזן על קורותיו במלחמה:
"אני מילידי העיר צפת. היינו משפחה בעלת אמצעים. למדתי בבית הספר היסודי ולאחר מכן הגיעה ה'נכבה'. בלילה יצאנו ברגל מצפת לנהר הירדן, שם שהינו במשך חודש ימים. אח"כ (עברנו) לדמשק, ואח"כ הלכנו לקרובינו בירדן ואח"כ השתקענו בדמשק. אבי היה בעל אמצעים והוא הוציא את כספיו באופן שיטתי ולאחר שנה הכסף נגמר והתחלנו לעבוד.
המניעים הבסיסיים של האנשים הביאו אותם לברוח על נפשם ועם מטלטליהם. הם (המניעים) היו חשובים מאוד, שכן הם חששו מהאלימות של ארגוני הטרור הציוניים, ובפרט אנו בצפת חשנו שקיים (רצון) ישן לנקמה ממרד 1929 (במסגרתו היה טבח ביהודים), והדבר היה בזיכרון של משפחתנו והורינו והוא הביא אותם להבין שמאזן הכוח הצבאי השתנה ואין עוד כוחות צבאיים במשמעותם האמיתית. היו רק צעירים שנלחמו והייתה פעולה ראשונית. והם חשו שמאזן (הכוח) התמוטט ולכן החליטו לעזוב, ומשום כך העיר כולה נעזבה על בסיס המחשבה הזו, המחשבה על החפצים והשמירה על הנפש".