האמינו או לא – ההומורסקה "תְעָלָה בתל אביב" של אפרים קישון, שהופיעה בספר "אלף גדיא וגדיא" והפכה ב-1969 לסרט קולנוע ישראלי קומי סאטירי, בשם "תעלת בלאומילך", מתגשמת הלכה למעשה בימים אלה בעיר הקודש , צפת, מול עיניהם הבוהות של אנשי הביורוקרטיה המוסדיים הנוגעים בדבר, המנסים להעמיד פנים לכל אורך הדרך כי הכל נמצא תחת שליטתם, כשבמציאות אין להם מושג מהמתרחש וכלל לא אכפת להם.
סדנא דארעא חד הוא בהומורסקה, "תְעָלָה בתל אביב" מתואר חולה נפש בשם נפתלי ברמן, הנמלט מבית החולים לחולי נפש בבת ים, ומתחיל לחפור ברחובות תל אביב, החל בצומת הרחובות רוטשילד- אלנבי ועד בואכה לים, כשלאורך כל הדרך אין מי שמנסה להתנגד לו.
המשוגע החופר הוא גורם כאוטי, הפועל בלי מטרה הגיונית, מתוך דחף פנימי שאין לו עליו שליטה, בדומה לאסון טבע או למזג האוויר.
אף כי העלילה מתרחשת במקום מסוים בישראל, הביקורת הסאטירית שביסודה מופשטת ואוניברסאלית, והיא מומחשת היטב בסצנה בתחנת המשטרה, שבה השכנים, שהתלוננו על הרעשים הבלתי פוסקים של "עבודות הבנייה", נ ע צ ר י ם, בגין "הפרת הסדר הציבורי…"*.
וכבר אמרו חכמינו, "סדנא דארעא חד הוא" ( "בכל מקום אותו דבר" – בבא קמא יב), וכזאת אירע גם בצפת.
התערבות המשטרה מנעה את התמוטטותו של הגג ב"בית אונגר" מזה ימים אחדים מתבצעת עבודות ההרס של "בית אונגר" בצפת, על ידי רוכש הבית, מר מליחי – בלי שום פיקוח ובניגוד לצו הפסקת העבודה שהוציא בשעתו ראש העיר, מר אילן שוחט.
הַמהָרֵס הַמחריב את "בית אונגר" (שהוכרז אתר שמור) מסתמך על אישור בכתב ממהנדס העיר, שמותר לו "לנקות את הפסולת".
"ניקוי הפסולת" החל בניסיון חפירה בלתי מבוקר של כל שטח הגג ב"בית אונגר" ( מה שסיכן מבנים סמוכים אחרים – כולל "בית עבו").
קמה מהומה רבתי, כששוכני הבתים הצמודים מתנגדים להמשך עבודת החפירה ההרסנית של הגג, מחשש שהדבר יסכן את שלמות מגוריהם בקומות התחתיות.
מליחי אץ להתלונן במשטרה, "שמפריעים לו בעבודתו…", וזו זימנה את כל הצדדים לחקירה; בסיומה אסרה על מר מליחי להמשיך בחפירת הגג, בלי פיקוח ואישור בכתב ממהנדס העיר.
ברם, בדומה לחופר במחזהו של קישון, הפועל מתוך דחף פנימי שאין לו עליו שליטה, כן גם לחופר ב"בית אונגר"; כשנכזבה תוחלתו להרוס את הבית מהגג – הפנה את זעמו לעבר הקירות החיצוניים.
ביום רביעי, 24.11.2009, החל לנתץ בחמת זעם את הקירות החיצוניים של "בית אונגר", סתם ככה, על דעת עצמו, בניגוד לצו הפסקת העבודה של ראש העיר, כיו"ר "הוועדה לבניין", ובלי שום פיקוח הנדסי, תוך שהוא מנופף בהרשאה של מהנדס העירייה, המאשר לו "לפנות את הפסולת"… ואין פוצה פה ומצפצף – שיתוק אחז את כל הגופים והמוסדות הרלוונטיים.
ולאלה שהספיקו לשכוח ביום רביעי, כ"ג בתמוז תשס"ט, הודיע ראש העיר של צפת רשמית על הוצאת צו מיידי, "להפסקת עבודה" באתר "בית אונגר" עד לדיון מחודש בנושא ב"וועדה המקומית לתכנון ובנייה", שהוא עומד בראשה.
את הנימוקים להחלטתו הסביר בהרחבה ביום חמישי, 16 ביולי 2009, בראיון לרשת "רדיו קול רגע", כשהוא מסכם בהחלטיות: "למן הרגע שנודע לנו, שהבית הזה נועד לשימור, נגמר הסיפור, ואני, כיו"ר הוועדה לבניין ערים בצפת, עוצר את כל התהליך עד לדיון מחודש בנושא…".
הצו הנ"ל עדיין בתוקפו, והכיצד ייתכן, שהוא מופר בפרהסיה לאור היום, ומהנדס העיר והגורמים לפיקוח על הבנייה בעיריית צפת אינם נוקטים בשום פעולה לאכיפתו?
האם פועלות בעיריית צפת שתי רשויות נפרדות – זו של ראש העיר וזו של המהנדס, המוסיף להעלים עין מהעבודות המבוצעות ב"בית אונגר"?
מה הם מניעיו של מהנדס העיר, מר יחזקאל רובין, שבתקופת כהונתו המתמשכת לאין סוף (ובה התחלפו כמה ראשי ערים), אישר להרוס מבנים עתיקים בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי ממדרגה ראשונה ולהקים במקומם מבנים רבי קומות מפוארים, בניגוד משווע לתוכניות המתאר של העיר העתיקה בצפת, שהוכרזה רשמית כ"אזור שיקום מוגן"? "מניסיוני עד כה מולו", מעיר על כך ב"צפת- נט" (אתר העיר צפת), מנהל מחוז צפון של המועצה לשימור אתרים: "הנ"ל אינו נאמן לצורכי השימור והחלטותיו מונָעִים משיקולים 'זרים' ".
ונשאלת אפוא השאלה: האם לא הגיעה העת שבעמדת מפתח כה חשובה לגורלה של העיר העתיקה בצפת יוצב איש מקצוע רגיש יותר לגבי מבניה ההיסטוריים והארכיאולוגיים – לפחות לגבי אלו שעדיין שרדו ?