נהוג שההורים מניחים את היד על ראשי הילדים כסמל לכוח הברכה, אבל חשוב שנדע כי הברכה פועלת על כול מי שנמצא בבית הכנסת ומקשיב לברכה (בלבד שיהיה מול הכוהנים ולא יביט עליהם בזמן הברכה שכן השכינה יורדת להם על הידיים), זוכה להתברך. לפעמים כוח הברכה של הכוהנים חזק יותר מברכות שכול אחד מחפש אצל רבנים ומקובלים. לכהן זה הפשוט והתמים יש כוח של ברכה לא פחות ממקובלים נודעים, הוא קיבל את הכוח הזה במתנה מבורא עולם הוא צריך לדעת להשתמש בכוח רק לברכות ולא חס וחלילה לדברים אחרים.
ידוע שעם הגלות הארוכה, לא כול הכוהנים של היום הם באמת כוהנים, יתכן ופה ושם יש ישראלים שהם כוהנים והם לא יודעים על כך יש היום את כוהני ג'רבה שלהם יש יחוס של כוהנים ואפשר לסמוך על כהונתם ועד שלא יבנה בית המקדש לא נדע בוודאות מי כהן ומי ספק.
כך או אחרת, מטרת המאמר זה הינה לחדד לנו, לכולנו את הכוח של הברכה ומנגד את הכוח של הקללה. אם נסביר זאת בלשון חז"ל "ברית כרותה ללשון", זה אומר שאדם המוציא מילה מפיו חייב לקחת בחשבון כי יש כוח למילה לטוב ולרע, גם אם הוא לא כהן.
את זה לומדים אומנם מהכוח של הכוהנים לברך אבל מה שטוב אצל הכוהנים טוב לגבי כול אדם וזה תלוי בנסיבות בזמן ובמקום.
קורא לא אחת שאדם מוציא מפיו מילה בטעות והוא מופתע לראות שזה התממש לטוב או חס וחלילה לרע. לא צריך להיות כהן כדי לברך, ההבדל הוא שהכוהנים מחויבים לברך והם עצמם מתברכים מהברכה שהם מברכים.
חובה עלינו על כול אחד ואחד לשמור את פיו ולשוננו מכול קללה ומכול ניבול פה. פה הוא כלי קודש, כמו שנזהרים לא לאכול דברים אסורים וטמאים כך צריך לשמור לא להוציא מהפה דברים טמאים ואסורים."החיים והמוות ביד הלשון".
כוח הברכה של רבנים ומקובלים ובמיוחד משפחת אבוחצירא נובע מקדושת הפה. כול מי שיודע לשמור על פיו מלשון הרע מרכילות ומטומאה יכול לקבל כוח לברך והוא יופתע מכך שהברכות שלו מתקבלות". אם חיפשתם ברכה, לכו לאנשים הפשוטים התמימים נקיי הדעת שלא נמצאים על במות, לא עושים פרסומת לעצמם.
במיוחד חשוב שנדע יש כוח גדול לברכה של כול אב ואם לידיהם. ברכה של הורים שהיא אמיתית כנה ואוהבת, יש לה כוח להתממש אז כול הורה והורה יקפיד כול הזמן לברך את ילדיו, אם זה בשבת שזה שעת רצון אם בחגים אם לפני נסיעה תמיד לברך ולברך, שום ברכה לא הולכת לאיבוד.