האירוע נפתח בשעה 10:00 בצפירת דומייה לזכר הנספים. בטקס שאורגן ע"י אתי בהם-טביב ממשרד דיקן הסטודנטים, הודלקו אבוקות לזכרם של ששת המיליונים שנספו בשואה. בטקס קראו סטודנטים, מרצים וסגל מנהלתי פרקי שירה ואומר מרגשים.
נשיא המכללה פרופ' אהרן קלרמן, נשא דברים מרגשים בהם הזכיר את בני משפחתו מגרמניה שנספו בידי הנאצים בשואה. בהתייחסו לפרויקט “שברי זיכרון" הנערך ע”י “יד ושם” השנה, סיפר פרופ' קלרמן על גביע כסף בן 300 שנה שעבר מדור לדור במשפחה, שרד את השואה והגיע לישראל בדרך לא דרך. "הגביע הוברח בתוך ספר תורה עתיק שלא שרד את תלאות הדרך נעלם במהלך מלחמת העולם השנייה בהולנד. הגביע המיוחד שרד. זכר קטן למשפחה גדולה ועצומה שחייה בגרמניה דורות רבים. יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך".
מנכ"ל המכללה מר שמואל הר נוי, דיבר על חשיבותו של משפט אייכמן, בהפיכת השואה למרכיב חשוב בתודעה הלאומית של היהודי המודרני ועצם זיכרון השואה. "משפט אייכמן, שהשנה צוינו 50 שנה להתרחשותו, היה אחד מהאירועים הראשונים שסייעו לשבירת מחסום 'האילמות' של ניצולי השואה. המשפט היווה גשר ראשון למפגש בין סיפורו הפרטי של הניצול, שהובא באמצעות עדותו של הסופר יחיאל דינור 'קצטניק', לבין הציבור. עדותם של העדים אפשרה לחברה כולה להאזין בלב פתוח לתכנים הקשים שבסיפורי העדים. צמד המילים 'פלנטה אחרת' בעדותו של קצטניק השפיע על התפיסה הרואה בשואה אירוע שאין להשוותו לשום דבר אחר, וכך עלינו לנהוג".
לראשונה נשא דברים ביום השואה ערבי ישראלי, ד"ר מוחמד ותד, מרצה בכיר למשפטים במכללה. דבריו עוררו עניין רב וזכו לתהודה רבה.
"היום, כ"ח בניסן תשע"א, כשישים שנים לאחר שחרור מחנה אושוויץ, עומד אני – מוחמד ותד, אזרח מדינת ישראל, בן לאומה הערבית ולדת המוסלמית – מעל במה זו, מרכין את ראשי וזועק את זעקת האילמים; זעקתם של אלה אשר היו איתנו ואינם עוד; זעקתם של מי שהיו בשר ודם אך נספו; זעקתם של מי שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה; זעקתם של מי שעפרם נשטף בנהרות פולין; זעקתם של מי שקולם נדם אך רוחם עודנה מרחפת מעל ראשנו, ופעימות ליבם נשמעות כהד באוזנינו. ביום הזה, במיוחד ביום הזה, אני של מעל שכמי את גלימת הלאום, את כובע הדת, ואת מסכת השם. היום, אני עומד בפניכם עטוף בגלימת אלוהים, חובש את כובע האמונה ונושא את שם האדם; שהרי בצלם אלוהים נברא האדם…".
הרכב מיוחד של סטודנטים למוסיקה: עירן מדמון- גיטרה, סמדר שטרית – פסנתר ושירה, אפרת ארזי – חליל צד, מאיר גבאי – כינור ורעות מוחרר – שירה, הופיע בקטעי שירה ונגינה מרגשים. ההרכב כלל סטודנטים ממכללת צפת למוסיקה יהודית ואתנית. עיבודים ורקע אומנותי הוכנו ע"י המנהל המוסיקאלי של המכללה הכנר הבינלאומי אייל שילוח.
