סרט לזכרו של ברוך בן שמעון זל 1972 – 1992

סיפור חייו
בן גילדה ואמיל. נולד ביום ט"ו באייר תשל"ב (29.4.1972) בצפת. ברוך למד בבית הספר היסודי ממלכתי א' ע"ש יעקב טוביאס. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים ובבית-הספר התיכון 'עמל', שם סיים כיתה י"ב במגמה העיונית-הומניסטית. בתקופת לימודיו התיכוניים התבלט בקרב חבריו ביכולת המשחק שלו ובכושרו לבדר. חבריו ומוריו מתקופת הלימודים זוכרים אותו כצעיר פעלתן, בעל רוח התנדבות. מורתו, אסתר שפירא, מציינת במכתב לזכרו את יכולתו לזכור בעל-פה ולחקות סצינות שלמות מסרטים והצגות, את יחסו החברי אל עמיתיו, את שמחת החיים שניחן בה ואת יכולתו להצחיק את כולם עד דמעות.

ברוך היה חבר בתנועת הנוער 'החלוץ' ופעיל במסגרות התנדבותיות למען הקהילה. הוא התנדב ל'משמר האזרחי' וזכה להוקרה על תפקודו במסגרת זו. בעת 'השירות הלאומי' בגזרת בית שאן היה חניך מצטיין. אהב רכיבה ושימש כעוזר למדריך בטיולי רכיבה. כן השתתף במופעי רכיבת ראווה והופיע לעיני קהל רב במסגרת הרודיאו.

ברוך התגייס לצה"ל ביולי 1990 והתנדב לשרת ביחידת המסתערבים 'שמשון', שפעלה לאיתור מחבלים בחבל עזה ולכידתם. ביחידה זו התגלה כלוחם בעל יוזמה, תושיה ושמחת חיים.

ביום ל' באדר תשנ"ב (5.3.1992) נפל בקרב. ברוך השתתף עם יחידתו בפעולה ללכידת מחבלים חמושים מדרום לכפר בני סוהילה באזור חאן יונס. המחבלים הסתתרו בקבוצת בניינים שהכוח סרק אותם. ברוך, שהיה בראש הכוח הפורץ, נפגע מצרור יריות שנורה בידי אחד המחבלים מטווח קצר, ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בצפת. השאיר אחריו הורים, שני אחים – אשר ואורי ואחות – נחמה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון משה ארנס, בין היתר, כי ברוך "נמנה עם טובי לוחמי היחידה וביצע כל מטלה שהוטלה עליו תוך מסירות ודבקות במטרה. ברוך היה בעל יוזמה ושמחת חיים". מפקדו כתב עליו שהיה "חלק מחבורה של לוחמים, שעוסקת במלחמה קשה ומסובכת, הכרוכה במתח רב ותעצומות נפש, שלא כל אדם יכול לעמוד בהן". המשפחה הוציאה חוברת לזכרו. כן הקדישה ספר תורה על שמו בבית-כנסת בצפת. מדי שנה מתקיימת לזכרו תחרות "ריצת ניווט בעקבות לוחמים".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

קישור לדף לזכרו באתר יזכור

הלוחמים של שמשון פעלו במקומות הכי מטורפים, בשיטות הכי גבוליות. הם אלה שהסתננו בתחפושת לעומק עזה, עם שם וכתובת של מבוקש שצריך להגיע אליו. עכשיו, בפעם הראשונה, הם מדברים. חשופים לגמרי. גם על ליל האימה ההוא, בלב עזה, כשסביבם מתלקחת פאודה שאף תסריטאי לא יכול להמציא – ואפילו הם לא ידעו איך היא תיגמר. סרטו של עמרי אסנהיים