יונתן בן עוזיאל תנא, חי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני ותרגם את הנביאים לארמית.
היה גדול תלמידיו של הלל הזקן.
קבור ליד עמוקה, על פי המסורת יונתן בן עוזיאל היה רווק או נשוי אך חשוך ילדים
ולכן עליה לקברו נחשבת כסגולה למציאת זיווג ופריון. נהוג לעלות אל קברו בראשי חודשים,
באמצע החודש ובכ"ו סיוון (יום פטירתו), אך ניתן למצוא שם עולי רגל כל ימות השנה.
נהוג לבקש בקברו זרע בר קיימא, פרנסה טובה, נחת מהילדים, בריאות טובה, זיווג הגון
וזוגיות טובה וכן נהוג לקשור סרטים על העצים הסמוכים לקבר.
במגילה ג. נאמר על האיש: "ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של
תורה

ר' משה אלשיך - נולד באדריאנופול ולמד בישיבות שאלוניקי, שם למד גם אצל ר' יוסף טאיטאצק. עלה לא"י והשתקע בצפת ולמד אצל ר' יוסף קארו, עד שנסמך על ידו. ר' משה אלשיך היה דרשן נודע ודרש לפני הציבור בשבתות. רבים היו באים להאזין לדרשותיו, הוא נהג בראשית הדרשה להקשות קושיות ולהעלות תמיהות ואח"כ בתוך דבריו בדרשה תירץ את הקושיות ויישב את התמיהות.
חיבר פירוש לתורה שהיה ביסוד דרשותיו. בפירושו הוא הולך בדרך הסוד, אע"פ שלא כתב חיבורים בקבלה. בסוף המאה ה -16 כשמצבה הכלכלי של צפת היה בכל רע, נשלח ר' משה אלשיך כשדייר לאסוף כספים בשביל הישיבות בצפת. בהיותו בקושטא בשליחות לאסוף כספים עבור ישיבות צפת הדפיס שם את פירושו לתורה שקראו בשם "תורת משה". כן כתב פירוש לספרי נביאים. עמד בראש ישיבה, בין תלמידיו נמנה ר' חיים ויטאל.

לאחר מלחמת יום הכיפורים נגלה בחלום, רבי דוד ומשה לאברהם בן-חיים, פנסיונר, עבד בקרן קיימת לישראל. לפי סיפורו של בן-חיים באחת מן ההתגלויות של רבי דוד ומשה לו, ציווה הרב: "עשה לי משכן בביתך". בן-חיים מספר כי בנה חדר במיוחד אשר כונה "החדר של הצדיק" שם באים אנשים, נשים וטף, להתפלל על הציון של הצדיק. בחדר היה ספסל עם מספר סידורי תפילה ותהילים. עם השנים גדל המשכן ונוספו לבית חדרים נוספים וגם נחגגת כיום הילולה גדולה לזכרו של הצדיק מדי שנה, בכל ר"ח חשוון, עם כ-20,000 משתתפים, ומספרם גדל בכל שנה. מאחר וההילולה שהתחילה במפגש מצומצם, תפחה לממדים אלו החלה בריחה מן השכונה של שאר הדיירים. המתחם כיום מורכב ממרבית הבתים באזור וכולל חדר תפילה, בית כנסת, מגרש חנייה וכן מספר מנגלים ענקיים המשמשים את באי המקום. המקום זוכה להכרה ולתמיכה מן העירייה, אשר תחילה התנגדה נחרצות לקיומו.

ר' יעקב בירב זצ"ל נולד בשנת 1475 בקסטיליה הסמוכה לעיר טולדו והספיק ללמוד בישיבתו של ר' יצחק אבוהב. כשגורשו היהודים פנה ר' יעקב בירב לצפון-אפריקה והגיע לעיר תלמסן באלג'יר. בשבת נשא דרשה בבית הכנסת שבעיר והדהים את המתפללים בפלפוליו ובבקיאותו ברבה. חרף גילו הצעיר ביקשו ממנו פרנסי העיר להישאר ולשמש כרב ודיין, אך הוא דחה את הפצרותיהם ועבר לפאס במרוקו, שנחשבה עיר ואם בישראל, ובה אלפי בתי אב יהודים למדנים ויודעי תורה שעמדו מיד על טיבו ומינוהו כדיין בבית הדין. לאחר תקופה קצרה המשיך בנדודיו והגיע למצרים, שבה התקבל בכבוד רב על-ידי היהודים ששמעו כבר הגיע אליהם ואף הם הזדרזו וצירפוהו כדיין ומרביץ תורה בישיבה. אך למרות הכבוד, ההערצה והחיבה שהעריפו עליו במצרים, לא הסכים להשאר זמן כה רב והחליט להגשים את משאת נפשו ולעלות לירושלים.