כאמור, התארגנות הצעירים שלמדו לאחוז בנשק הוכיחה את עצמה בפרעות 1936. תסיסת
הערבים המוסתים הלכה וגברה מיום ליום, וריח הסכנה ריחף באוויר. יהודי צפת למודי הסבל
והלקח נערכו הפעם בנחישות לעמוד על נפשם. ואכן, הערבים לא הצליחו לחדור שוב אל
הרובע היהודי, לרצוח ולטבוח באין מפריע, למעט מקרה מצער אחד, ב13.8.1936-, כשהצליחו
לפרוץ ולרצוח בדם קר משפחה שלמה על ילדיה הרכים (משפחת אונגר ז"ל). הפעם הצליחו
היהודים להתגונן ולא להיות טרף קל לרוצחים.

היו בין שבטי הבדואים כאלה שמיררו את חייהם של המתיישבים היהודים במושבות ובקיבוצי
הגליל העליון, ומנהיגיהם נודעים לשימצה; והיו גם אחרים, שקיימו יחסי שכנות הדוקים ומצוינים
עם שכניהם היהודים - ביניהם האמיר מחמוד פאעור, השליט הכל יכול של שבטי הבדואים
בעמק החולה ורמת הגולן. כך היה גם השייח' חוסיין אל יוסוף מחלסה (קריית שמונה), אך
למרבה האירוניה היה זה בנו, כאמל חוסיין, האיש שרצח את טרומפלדור וחבריו בחצר תל-חי.