רבים שאלו ושואלים לסיבות היות מרבית הבתים בצפת העתיקה צבועים כחול.

כבר בתחילת המאה השש-עשרה היו בתי צפת צבועים כחול, וזאת לפי אגדה המספרת על
שלמה מולכו שהגיע לצפת בתחילת אותה מאה, פגש בבתו היפה של רבי יעקב בירב והתאהב
בה נואשות.

לאחר כישלון המרד הגיעו לצפת שתיים מבין משמרות הכהנים שגורשו מירושלים על-ידי הרומאים והוגלו לגליל. משמרות הכוהנים לבית יקים ולבית פשחור, התישבו בצפת ולא עזבוה מאז.
בימי התלמוד ישבו בצפת התנאים ואמוראים רבים. הם פתחו מקומות ללימוד תורה, תחילה בספר ולאט לאט בגלוי. עד סוף המאה הרביעית היו בצפת משיאים משואות שנראו למרחקים כדי להודיע ע ראשי חודשים ומועדים. בצפת קבורים עד היום מחשובי התנאים.

משה פדהצור נולד בשנת 1889 לאביו אלעזר ז"ל שבא לצפת בצעירותו מגליציה להיות
ממונה על כולל למברג, הכולל הגדול והעשיר ביותר בארץ. ר' אלעזר בלט בנועם הליכותיו,
בנימוסיו ובלבושו המהודר השונה משל יתר תושבי העיר. בהיותו ממשפחה מיוחסת שודכה לו עד מהרה בתו של הרב רפאל דיין זכרו לברכה.
הרב דיין שימש ראש בית הדין ורבה הראשי של צפת במשך שנים רבות.

לעולםלא אשכח את ליל 29.11.1947 שבו נערכה ההצבעה הגורלית על עתיד ארץ-ישראל,
כשכולנו צמודים למקלטי הרדיו הבודדים, סופרים ועוקבים בלב רוטט אחר כל מצביע בעד
ונגד; ואת השמחה האדירה ששטפה ואחזה בנו בהיוודע התוצאה הסופית, כשעצרת האומות
המאוחדות החליטה ברוב קולות לחלק את ארץ-ישראל בין היהודים והערבים, לאפשר ליהודים
להקים מדינה. מדינה? השם מדינונת התאים יותר לחלק שהוקצה לנו, אך בשבילנו היתה זו
הגשמת חלום בן אלפיים שנה. שוב לאחר תלאות, ייסורים וגלות, ושואה שהכחידה שליש
מהעם היהודי - תהיה לנו מדינה, קטנה ככל שתהיה, אבל שלנו. יהודי צפת, כמו כל יהודי
ארץ-ישראל, יצאו לרחובות, ויצרו מעגלי ריקודים שנמשכו עד אור הבוקר.

כאמור, התארגנות הצעירים שלמדו לאחוז בנשק הוכיחה את עצמה בפרעות 1936. תסיסת
הערבים המוסתים הלכה וגברה מיום ליום, וריח הסכנה ריחף באוויר. יהודי צפת למודי הסבל
והלקח נערכו הפעם בנחישות לעמוד על נפשם. ואכן, הערבים לא הצליחו לחדור שוב אל
הרובע היהודי, לרצוח ולטבוח באין מפריע, למעט מקרה מצער אחד, ב13.8.1936-, כשהצליחו
לפרוץ ולרצוח בדם קר משפחה שלמה על ילדיה הרכים (משפחת אונגר ז"ל). הפעם הצליחו
היהודים להתגונן ולא להיות טרף קל לרוצחים.