יונתן בן עוזיאל תנא, חי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני ותרגם את הנביאים לארמית.
היה גדול תלמידיו של הלל הזקן.
קבור ליד עמוקה, על פי המסורת יונתן בן עוזיאל היה רווק או נשוי אך חשוך ילדים
ולכן עליה לקברו נחשבת כסגולה למציאת זיווג ופריון. נהוג לעלות אל קברו בראשי חודשים,
באמצע החודש ובכ"ו סיוון (יום פטירתו), אך ניתן למצוא שם עולי רגל כל ימות השנה.
נהוג לבקש בקברו זרע בר קיימא, פרנסה טובה, נחת מהילדים, בריאות טובה, זיווג הגון
וזוגיות טובה וכן נהוג לקשור סרטים על העצים הסמוכים לקבר.
במגילה ג. נאמר על האיש: "ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של
תורה

ר' משה אלשיך - נולד באדריאנופול ולמד בישיבות שאלוניקי, שם למד גם אצל ר' יוסף טאיטאצק. עלה לא"י והשתקע בצפת ולמד אצל ר' יוסף קארו, עד שנסמך על ידו. ר' משה אלשיך היה דרשן נודע ודרש לפני הציבור בשבתות. רבים היו באים להאזין לדרשותיו, הוא נהג בראשית הדרשה להקשות קושיות ולהעלות תמיהות ואח"כ בתוך דבריו בדרשה תירץ את הקושיות ויישב את התמיהות.
חיבר פירוש לתורה שהיה ביסוד דרשותיו. בפירושו הוא הולך בדרך הסוד, אע"פ שלא כתב חיבורים בקבלה. בסוף המאה ה -16 כשמצבה הכלכלי של צפת היה בכל רע, נשלח ר' משה אלשיך כשדייר לאסוף כספים בשביל הישיבות בצפת. בהיותו בקושטא בשליחות לאסוף כספים עבור ישיבות צפת הדפיס שם את פירושו לתורה שקראו בשם "תורת משה". כן כתב פירוש לספרי נביאים. עמד בראש ישיבה, בין תלמידיו נמנה ר' חיים ויטאל.

לאחר מלחמת יום הכיפורים נגלה בחלום, רבי דוד ומשה לאברהם בן-חיים, פנסיונר, עבד בקרן קיימת לישראל. לפי סיפורו של בן-חיים באחת מן ההתגלויות של רבי דוד ומשה לו, ציווה הרב: "עשה לי משכן בביתך". בן-חיים מספר כי בנה חדר במיוחד אשר כונה "החדר של הצדיק" שם באים אנשים, נשים וטף, להתפלל על הציון של הצדיק. בחדר היה ספסל עם מספר סידורי תפילה ותהילים. עם השנים גדל המשכן ונוספו לבית חדרים נוספים וגם נחגגת כיום הילולה גדולה לזכרו של הצדיק מדי שנה, בכל ר"ח חשוון, עם כ-20,000 משתתפים, ומספרם גדל בכל שנה. מאחר וההילולה שהתחילה במפגש מצומצם, תפחה לממדים אלו החלה בריחה מן השכונה של שאר הדיירים. המתחם כיום מורכב ממרבית הבתים באזור וכולל חדר תפילה, בית כנסת, מגרש חנייה וכן מספר מנגלים ענקיים המשמשים את באי המקום. המקום זוכה להכרה ולתמיכה מן העירייה, אשר תחילה התנגדה נחרצות לקיומו.

שלמה בן משה הלוי אלקבץ, משורר ומקובל; נולד בתחילת המאה הט"ו וחי בשאלוניקי ואנדרינופול ואח"כ בצפת, בזמן ר"י קארו. נראה שמת בערך בשנת 1580 ונקבר בצפת.


אלקבץ חבר שירים ופיוטים והאר"י בחר בהם מפני שנכתבו ע"ד האמת ומאס בשירי גבירול ובן עזרא. ביותר נודע הפיוט "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה", שכתב על מה שאמרו בשבת קי"ט: ר' חנינא מעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ואמר: בואו ונצא לקראת שבת מלכה. חיבר פירושים למגילת אסתר, שיה"ש ומגילת רות.

רבי שלמה בן משה אלקבץ, היה ממגורשי ספרד. נולד בשנת רס"ה (1505) בערך, כנראה בסלוניקי. בשנת 1517 השתלטה תורכיה על מצרים ועל ארץ ישראל וכך היתה הארץ לחלק מממלכת תורכיה, ויהודים מכל רחבי הממלכה התורכית הרחבה יכלו לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. ר' שלמה גדל והתחנך והתחתן בסלוניקי.

בצידו של בית הקברות העתיק של צפת, עומד הקבר המסורתי של הנביא הושע בן בארי. זהו הקבר היחיד מכל הקברים הקדושים בצפת השייכים ליהודים, שזכה לבנין ולכיפה עליו.

ומדוע זכה דוקא קבר זה לכיפה עגולה?

אנשי ח"ן שעלו לקברי צדיקים מספרים:

לפני שנים רבות בימי שלטון האפנדים, היו יהודי צפת נתונים תחת עולם הכבד של תושביה הערבים, ואסור היה להם לבנות כיפה לנוי על קברי קדושיהם. באופן יוצא מן הכלל נהגו לגבי קבר הנביא, בגלל מעשה שהיה.