סיפורי צפת – מנחם כהן
סמוך לכניסה המערבית של בית העלמין בצפת נראה גל אבנים מוקף גדר בנויה נמוכה, מקום קבורתו של התנא רבי פנחס בן יאיר זצ"ל.
רבי פנחס לא השאיר אחריו כתובים, אבל נזכר פעמים רבות בספר הזוהר המיוחס לרבי שמעון בר-יוחאי ז"ל וכן בספרי הקבלה.
אגדות וסיפורים רבים נרקמו סביב צניעותו הרבה והקפדתו הגדולה על כל המצוות קלה כחמורה, במיוחד על מצוות התרומה והמעשר. לפי אחת האגדות הגיע פעם רחוב על חמורו לכפר מרוחק, שם הניחו בפני החמור שעורה וחיטה ואילו החמור הסב פניו וסירב לאכול. האם אתם מקפידים בהלכות מעשר? – שאל אותם רבי פנחס, והם השיבו בשלילה. ראיתם, אמר להם רבי פנחס, אפילו חמור מסרב לאכול שעורה שממנה לא הופרשו תרומה ומעשר. נכלמו אנשי הכפר ונשבעו כי מכאן ואילך יקפידו לקיים את כל המצוות.
רבי פנחס בן יאיר היה חתנו של רבי שמעון בר-יוחאי, שכן בתו של רבי פנחס – אשתו של רבי שמעון היתה. ואף על פי כן נהג רבי פנחס כבוד רב בחתנו הגדול ואף למד תורה מפיו.
כבר בהיותו נער צעיר לימים יצא לחפש עבודה וטען כי אינו רוצה לאכול על שולחן אביו ולחיות על חשבונו. כן סירב תמוד להשתתף בסעודות מצווה, שלא ליהנות מפרי עמלם של אחרים. כנראה זו הסיבה שלפני מותו ביקש וציווה בתוקף לא להקים מצבה על קברו כדי לא ליהנות לאחר פטירתו מכספם של אחרים. אגדה מספרת כי פעם הגיע לצפת יהודי עתיר ממון ולמרות התראת הרבנים החליט להקים מצבה מפוארת על קברו, אבל למחרת הקמתה התפוררה המצבה והפכה לתדהמת כולם לגל אבנים. גם האר"י הקדוש, נהג לפקוד את קברו של רבי פנחס מדי יום שישי, אסר אף הוא להקים מצבה.
לפי המסופר, כאשר רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר התחבאו מפחד הרומאים במערה שבפקיעין ושהו שם במשך 13 שנה, היו נוהגים לפשוט את ביגדיהם כדי שלא יתבלו והיו קוברים את עצמם בחול. מהמגע הממושך עם האדמה העלה עורם פצעים קשים ומוגלתיים. לאחר שיצאו מהמערה ראה רבי פנחס את נכדו אלעזר והוא מלא פצעים קשים. החל סך את גופו בשמן, כשהוא ממרר בבכי ודמעותיו זולגות ונופלות על פצעי אלעזר. דמעות אלה חיטאו את הפצעים והוא החלים במהרה. רבי פנחס הטיף כל ימיו לאהבת הבריות כולם, כולל נכרים. פעם אחת הלך בדרך והצטרף אליו נוכרי, והגיעו לנהר זועף ושוטף שאינו ניתן מעבר אדם. החל רבי פנחס בתפילה וביקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה לו נס ויאפשר לו לעבור את הנהר, כי הוא בדרך לפדיון שבויים יהודים, מלאכה שעסק בה רבות. הנהר אכן נרגע ושקט ואיפשר לרבי פנחס לחצות. הנוכרי שהיה עימו פחד להיכנס למים פן ייסחף, אבל רבי פנחס הרגיעו, אחז בידו והבטיחו כי אף הוא יצליח לעבור בשלום.
לפני מותו ביקש רבי פנחס להיקבר במקום שנקבר, שבאותה העת היה רחוק מבית העלמין אבל צפה אל כפר מירון שבו נקבר יותר מאוחר רבי שמעון בר-יוחאי זצ"ל, ואחר כך הובא שם לקבורה רבי אלעזר נכדו האהוב, שקודם נקבר במקום אחר, כנראה בכפר עקברה. רבים פוקדים מדי שנה את מקום קבורתו של רבי פנחס בן יאיר , מקיפים את המקום שבע פעמים תוך קריאת פרקי תהילים – סגולה בדוקה להגשמת בקשות מהתנא הקדוש.
ניתן לרכוש את הספר בכתובת מאיל erelmi@walla.com או בטלפון 0544772969.