אלעזר בן משה אזכרי

יש שייחסו בטעות את הפיוט לרבי יהודה הלוי או לרבי ישראל נג’ארה, אך למעשה נכתב על ידי יליד צפת, רבי אלעזר אזכרי (1533 – 1600), שהיה דרשן ומקובל ונמנה על ענקי הרוח שהסתופפו באותה תקופה בצפת, כדוגמת: הרדב”ז, שלמה אלקבץ, הרמ”ק, יוסף קארו, חיים ויטל, האר”י, ישראל נג’ארה, ועוד.

הפיוט נדפס לראשונה ב 1600 בספרו המפורסם של אזקרי, “ספר חרדים”, שם כתב כי הפיוט הוא “בקשה על הייחוד וחשק האהבה”. הפיוט התקבל במהרה בסידורים על פי נוסח ספרד וכמה עשרות שנים מאוחר יותר חדר גם לסידורים נוסח אשכנז, שהראשון שהביא אותו הוא היעב”ץ בסידורו “בית יעקב”, ושם העיר על הפיוט כי הוא “זמר לעורר הנפש לאהבת השם יתברך”.

הפיוט בנוי בארבעה בתים, בכל בית שלושה טורים וכל טור מתחלק לשתי צלעות. הטורים חרוזים במבנה א-א-ב א-א-ב, שני הטורים הראשונים בחרוז “?ך?” והשלישי בחרוז “?ם”. כל צלע שקולה לפי שמונה תנועות לרבות שוואים וחטפים. בראשי הבתים אקרוסטיכון של השם המפורש.

בשל תפוצתו הרבה של הפיוט נפלו בו שינויים ושיבושים רבים, שהבולט והמפורסם שבהם הוא החלפה של המשפט “והייתה לך שפחת עולם” ל”והייתה לה שמחת עולם”. שיבושים נוספים היו במשפט “אנא אלי מחמד לבי”, שבנוסח אשכנז שובש ל”אלה חמדה לבי” (שהפך לאחר מכן לשיר בתנועות הנוער), ובחלק מנוסחי עדות המזרח שונה ל”אנא אלי חמדת לבי”, ככל הנראה מתוך רצון להתרחק משמו של מוחמד. לאחרונה הוציא מכון “יד בן צבי” בירושלים מהדורה מדעית של הפיוט מתוך כתב יד של המחבר.

וסיפור עם מתוך האתר מאור החסידות:

הריקוד במירון בל”ג בעומר הוא חלק מההילולא ומעבודת היום. הריקוד הוא במעגל, יד על כתף, והרבה משתמשים במטה חן להלהיב את הריקוד ולעורר דבקות והתלהבות. מעניין הוא הספור על הריקוד הפלאי שעל ידו נתגלה ר’ אלעזר אזכרי, בעל ספר “חרדים”. אנשי הח”ן מספרים שר’ אלעזר היה נחבא אל הכלים סגור בתוך עצמו ואיש לא ידע על גדולתו בתורה וצדקתו. בהיותו שמש בבית הכנסת התייחסו אליו כאל איש פשוט. פעם אחת עלה בל”ג בעומר למירון ביחד עם החבריא הקדושה של גורי האר”י ורקד עימהם בעת ההילולא.

לפתע הופיע זקן אחד בעל הדרת פנים לבוש בגדים לבנים, תפסו בידו והתחיל לרקוד אתו ביחידות ריקוד נלהב כשהוא רוקע ברגלו ומתרומם טפח מעל פני האדמה. רקדו השנים בדבקות ובהתלהבות. ריקודם עורר תימהון אצל כולם, וגורי האר”י שלא ידעו מיהו הזקן הזר שהופיע לפתע, הסתכלו עליו בחרדת נפש. האר”י הקדוש, שעמד כל הזמן מן הצד שקוע במחשבותיו, ניגש אף הוא לשני הרוקדים ונטל את ידו של הזקן הזר ואת ידו של ר’ אלעזר השמש ורקד עימהם שעה ארוכה במעגל בדבקות ושמחה רבה. גורי האר”י השתוממו על רבם הרוקד עם השמש הפשוט והרהיבו עוז בנפשם ושאלו אותו על כך:

ריקודו של מעלת כבוד רבינו עם הזקן הזר המופלא מסתבר על ידינו. אין אנו מכירים אותו ובוודאי אדם גדול הוא, אבל ריקודו של מעלת כבוד רבינו עם השמש הפשוט אלעזר לפלא הוא בעינינו. האם לכבודו של רבינו הוא לעזוב את תלמידיו ולרקוד עם השמש בהתלהבות עצומה ?