בוטל פסק הדין של ראש עיריית צפת לשעבר עודד המאירי

הרכב בית המשפט המחוזי בנצרת, החליט לקבל את ערעורם של ראש עיריית צפת עודד המאירי ומאיר ביטון, שהורשעו בבית משפט השלום במתן וקבלת שוחד, במובן זה שיותר למערערים לחזור בהם מהודאתם, והכרעת הדין של בית משפט השלום וגזר הדין  יבוטלו.
כפועל יוצא יבוטל הסדר הטיעון לרבות תיקון כתב האישום, כך שהתיק יוחזר לדיון באישומים המקוריים, שעמדו כנגד המערערים. לאור התוצאה פטור היה ההרכב, בראשות השופטת אסתר הלמן והשופטים שאהר אטרש ואשר קולה, מלדון בערעור המדינה בשאלת הקלון וקולת העונש של הנאשם עודד המאירי.

הערעור נסוב על שאלה אחת ויחידה, והיא החלטת בית המשפט השלום שלא להתיר להם לחזור בהם מהודאתם.
מנגד, עומד ערעור המדינה, כנגד גזר הדין בעניינו של המאירי בלבד, ובו עתרה כנגד קולת העונש, וכנגד העובדה שבית המשפט השלום לא קבע, כי יש במעשים בהם הורשע המאירי  קלון.

שני הצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון עם המאשימה בתחילת חודש מרץ 2008, ואחר כך הגישו בקשה לחזרה מהסדר הטיעון ובקשה לאפשר להם לחזור בהם מהודאתם.
המאירי, נימק בקשתו בפני בית משפט השלום, בכך שהודאתו נבעה מלחץ נפשי ותשישות נפש קיצונית, שפגעו ביכולתו להפעלת שיקול דעת רציונאלי וכי הודה בעבירות שלא ביצע, מתוך פיתוי לסיים הליך משפטי ארוך ומתיש.
ביטון, טען בפני בית המשפט כי מלכתחילה לא היה שלם עם הודאתו, הגם שזו ניתנה לאחר התייעצות עם סנגורו. אלא שהוא, כך לטענתו, "איננו מצליח לחיות בשלום עם הודאתו".

מנגד, טענה המשיבה, בבית המשפט כי הודאת המערערים ניתנה לאחר שבועות ארוכים של התלבטות, עד שבסופו של דבר, היו אלה מודעים למשמעותה, והודאתם ניתנה איפוא מתוך מודעות, באופן מושכל ולא בטעות.

כבוד השופטת רוטפלד האפט מבימ"ש השלום בנצרת דחתה את בקשת המערערים, תוך ששבה וציינה את כל השתלשלות האירועים עד להודאה, וזאת על מנת להראות, כי המערערים נתנו הודייתם ללא השפעה פסולה, מתוך הבנה ברורה ומודעת למשמעות הודייתם.

הרכב השופטים ציין : "ערים אנו לכך, כי וכתאורה של כבוד השופטת קמא, בהחלטתה, ניהול המשפט, כמו גם הניסיון להגיע להסדר טיעון, גזל זמן רב מבית המשפט קמא, כמו גם מהמשיבה. ערים אנו לכך, כי המשיבה הקדישה ימי דיונים רבים, מתוך מטרה להגיע להסדר טיעון, וערים אנו לכך, כי גם למשיבה, יש זכות של סופיות הדיון ואולי, אף הסתמכות על כך שעסקת הטיעון אושרה על ידי בית המשפט. אולם ולטעמנו, אין בכל אלה די כדי להטות את הכף לחובתם של המערערים. סופו של יום, על בתי המשפט לשאוף לעשיית צדק בכלל, וצדק עם נאשמים בפרט, זוהי מטרתו העליונה של המשפט. מקום בו מערערים עומדים על טענתם לחפות, ועל רצונם לנסות ולהוכיח חפות זו, מקום בו ברור, כי המשך המשפט והרשעה חלילה, מבחינתם, יביא לתוצאה חמורה הרבה יותר, מקום בו, הסנגור עצמו, מייעץ לנאשמים לחזור בהם מערעורם, שכן מדובר בעסקת טיעון מיטיבה, ובסיכון גדול בניהול משפט, ובהינתן כל האמור, בחרו המערערים במודע, לעמוד על טענתם לחזרה מהודיה, ולנהל משפט מתחילתו ועד סופו, על כל המשמעות שבכך, הרי שתחושת הצדק, וכאמור זהו לב ליבה של המערכת המשפטית, מחייבת מתן אפשרות למערערים לעשות כן".

עוד הוסיף ההרכב את הדברים הבאים: "בעניינינו, המאירי, הינו איש ציבור, אשר שמו הטוב, כך לטענתו, הוא הנכס העיקרי שלו. כך, גם ביטון שאמנם אינו איש ציבור, אך הוא קבלן העוסק בייזום פרויקטים בעיר צפת. שניהם זכאים לשם טוב, ושניהם מבקשים להגן על שמם הטוב, וכבר נאמר על ידי שלמה המלך בספר קהלת "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היולדו" (קהלת ז' 1) ופירושו של דבר, כי ביום מותו של האדם, כל שנותר לו הוא שמו הטוב".

בשולי הדברים ציינו השופטים: " נבקש לחתום את פסק הדין באמרת חז"ל הקובעת כי, "אין אדם משים עצמו רשע" (תלמוד בבלי סנהדרין דף ט' עמ' ב') אין זו כמובן ההלכה הנוהגת במשפט הפלילי היום, אבל רציונל לקביעה זו, יש גם יש. כאמור, דרך כלל, במשפטינו דהיום, אדם רשאי להרשיע עצמו, ובית משפט יקבל זאת כראיה. אולם, מקום בו קם נאשם וטוען בפה מלא, כי טעה שעה שהודה, גם אם טעותו, הינה טעות של שיקול דעת, וכי עתה חפץ הוא להדבק בכלל של, "אין אדם משים עצמו רשע", הרי, שבהינתן הנימוקים המיוחדים, ניתן יהיה להתיר לו לחזור בו מהודייתו זו. כך, הוא וכמפורט לעיל, המקרה שבפנינו".