אינטרס בשימור מכרות הזהב של המכללות למשפט

ב-30 השנים הקרובות המלחמה אבודה. 40 אלף עורכי דין משקפים, כפי שנכתב לא פעם, יחס פנטסטי שאין דומה לו בעולם, בין אזרחים לאדבוקטים. יחס זה, שנוצר עם הורדה חדה של תנאי הקבלה בכמה מכללות, הוליד דורות של עורכי דין צעירים שחלקם לא היינו רוצים לראות עטויי גלימות, מייצגים בבתי המשפט.
 

במקביל לדיבורים הרמים על הרמה המידרדרת של המקצוע, כמו להכעיס, נפתחו שתי מכללות בצפון. במכללת צפת, קיראו היטב, מספיק להציג תעודת בגרות עם ממוצע ציונים של 85 כדי להתקבל. לא צריך פסיכומטרי. במרכז האקדמי כרמל מספיק ממוצע בגרויות של 90 ללא פסיכומטרי. מבלי לדון בחשיבות הפסיכומטרי אפשר לערוך מבחנים אחרים, פשוטים יותר . מבחן לבדיקת רמת העברית, למשל.

 

הדחף הפולני המפורסם והרצון להתעשר הטיס צעירים ומבוגרים כאחד למרדף אחר קריירה, לעתים שנייה, בתחום המשפטים. התוצאה: עורכי דין לא מעטים מרוויחים פחות מהמשכורת הממוצעת במשק. הצד השני של המטבע הוא התעשרות של אינטרסנטים מפתיחת המכללות. כך למשל, דיקנים באוניברסיטאות הציבו את ישבנם, תמורת סכומים נאים, על כיסאות דיקנים למשפטים במכללות כדי לשוות לה יוקרה לא אמיתית. אגב, אנו לא בסוף התהליך. הנגב עוד יהיה פורח גם בפרחי משפט. לא יהיה מטר מרובע נטול גלימה.

כוחות השוק יעשו את שלהם, אומרים מגלגלי עיניים. טיעון כלכלי זה הוא נפלא ונכון במקרים רבים, אך לא במקרה הזה. כאן דרושה התערבות רגולטורית אמיתית.

המאבק הוא, איפוא, על דמות המשפטן של 2040. אמנם יהיה קשה לגיא-רון להוביל החלטות שישנו את אופי הבחינה והדרישות האחרות לקבלת תואר עורך דין. ליותר מדי אנשים יש אינטרסים לקיים את מכרות הזהב של המכללות. הצרה הגדולה היא שיהיה קשה עוד יותר לשנות את הדימוי הציבורי הקלוקל של עורכי הדין. לצורך כך צריך זמן והרבה.

לכתבה המלאה