היין נשפך כמים בימי היישוב היהודי בצפת. ברחובות העיר, שהייתה המרכז החסידי הגדול ביותר ביישוב היהודי, התאספו שוב ושוב התושבים באירועים שונים, קיימו טקסים דתיים ושתו מכל הבא ליד. כעת יש מי שטוען כי אנשי החסידות החרדית שהתגוררו בצפת במאה ה-19 סבלו מאלכוהוליזם, לא פחות.
"החסידות כדרך חיים היא תרבות שיש בה עניין של שתייה כחלק מטקסים", הוסיפה . "החסידים נהגו למשל לשתות אחרי התפילה בכל יום זיכרון לאדמו"ר או לצדיק. כיוון שצוינו הרבה ימים כאלה, התושבים נהגו לשתות לעתים קרובות".
הרבנים נגד השתיינים
בין יתר המסמכים שמצאה, גילתה אמבון מפקדי אוכלוסין של מונטיפיורי שנערכו במאה ה-19, ובהם מצוינים גם פרטי האנשים ועיסוקם. עורכת המחקר נדהמה לגלות שמספר התושבים שעסקו במסחר וייצור משקאות חריפים בקרב אנשי החסידות גדול משמעותית ביחס לגודל האוכלוסייה בצפת כולה, בין היתר בשל החיים במחיצת מוסלמים-ציבור שאסורה עליו שתיית אלכוהול.
עוד התגלו חוקים ותקנות שהמציאו הרבנים ומנהיגי הקהילה האשכנזית בצפת, האוסרים על ישיבה בבית של סוחר האלכוהול, ומחייבים
את השתיין לקחת את המשקה לביתו. "הכוונה הייתה שאדם לא יוכל לשבת בנחת, כמו שיושבים היום בפאב, עד שמשתכרים כלוט".
בנוסף , נמצאו תיעודים בעיתונות היומית על שכרות ואלימות שבאה בעקבותיה בקרב חסידים. "מכתב של סופר סת"ם מאותה תקופה חשף את בעיית האלכוהוליזם ממנה סבל, בו הוא הביע את כעסו על אנשי הקהילה שניסו לגמול אותו בכוח", גילתה אמבון. "מהמכתב עולה כי החסידים שטיפלו בו כבר התמחו בגמילה מאלכוהול, ומכאן שהתופעה הייתה רווחת למדי באותם ימים".
