בין הולילנד להוליסיטי – בין ירושלים לצפת

בעוד פרשת “הולילנד” מוסיפה להכות גלים ברחבי הארץ – הולכת ונחשפת פרשה חדשה באותו תחום – והפעם בעיר הקודש, צפת. ותיקי צפת ופעיליה בשימור העיר העתיקה ומורשתה הוכו בתדהמה שעה שנתבשרו שוועדת הערר המחוזית, בראשותו של עו”ד דרור לביא אפרת, אישרה לאיש ברסלב שרכש את חלקת “בית אונגר” בצפת, לקבל היתר בנייה לאלתר להקים מעליו שתי קומות. זאת בעוד עבודות השיפוץ של המבנה הבסיסי נמצאות בשלבן המוקדם ועדיין רחוקות מאוד מהשלמתן. זאת, בניגוד לעמדת ראש העיר בצפת ויו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מר אילן שוחט, בניגוד לעמדת המועצה לשימור אתרים לאומיים וחרף הודעת הוועדה הארכיטקטונית מיום העשירי בספטמבר 2009 המבטלת את אישורה הקודם למתן היתר בנייה מעל לבית אונגר, לאחר שנתברר לה שהוטעתה על ידי מהנדס העיר בצפת, שלא יידע אותה על שתי קומות תחתיות וקיימות של בית אונגר והציג תמונת מצב מטעה של מבנה הרוס לחלוטין.

תמונה כוזבת ומטעה על מצב המבנה הציגה בדיון הראשון בוועדת הערר גם הארכיטקט מטעמו של מר מליחי, הגב’ אלינה אלדר: “אין מה לשמר – המבנה קרס” (מתוך פרוטוקול הדיון).

ביום שלישי, 17 ביולי 2009, הודיע ראש העיר צפת רשמית בשידור ב”רדיו קול רגע”, שהורה, בתוקף תפקידו כיו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בצפת, לעצור את כל תהליך הבנייה מעל בית אונגר ולהחזיר את הנושא להחלטת הוועדה הארכיטקטונית: “…ביום חמישי האחרון”, נימק, “קיבלנו מכתב מהמועצה לשימור אתרים, שיושבת בה ועדה ארכיטקטונית וטענו לפניי: אילן, עצור!
לא ידענו עד כמה הבית הזה חשוב, לא סיפרו לנו את כל הסיפור על בית אונגר, לא בדקנו את זה עד היסוד, מבקשים ממך לעצור…ברגע שנודע לי שהבית הזה הוא לשימור, נגמר הסיפור, ואני כיושב ראש הוועדה לתכנון ובנייה בצפת עוצר את כל התהליך מחזיר את זה חזרה לוועדה הארכיטקטונית…”

בעוד עבודות השיפוץ של בית אונגר נמשכות באיטיות, תחת פיקוח רופף של הנוגעים בדבר, החלו להתגלות בקומות התחתונות של הבית מרתפים ובאר מים והיה ברור שבלי חיזוק יסודותיו בצורה רצינית לא ניתן יהיה להקים מעליו שום קומה נוספת, בלי לגרום להתמוטטות הבית יחד עם קומות המבנה הנוספות שיוקמו מעליו, ופגיעה חמורה ביסודות בית עבו ההיסטורי ומבנים צמודים אליו. חוות דעת הנדסית ומפורטת של חברת KLAR ISRAEL בראשותו של ישראל קלר, M.SC. מהנדס יועץ לביסוס מהידועים באזור, שבדק את הפרויקט בעצמו קובעת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: “לסיכום, להערכתי, ועל פי ניסיוני ההנדסי (40 שנה), הבנייה המתוכננת כפי שהוסבר לי וכעולה מתוכניות הבנייה שהוגשו, תסכן בוודאות קרובה את המבנים הצמודים, סיכון חמור במיוחד, מאחר שיכול להיווצר כשל פתאומי ולא הדרגתי, אשר תוצאותיו עשויות להיות הרס חלקי או מלא של המבנים הסמוכים”. (חוות הדעת במלואה נמצאת בידי – י.ע.).

מן הראוי לציין שוועדת הערר המחוזית בראשותו של דרור לביא אפרת סירבה בתוקף להתייחס לחוות הדעת המקצועית בבואה לשקול את הערר מטעם דיירי הסביבה הגובלים עם בית אונגר.

בעוד עיני הכול נשואות להליך השיפוץ האיטי, מזה כשנה, של בית אונגר, לרוב ללא כל פיקוח הנדסי של מחלקת ההנדסה בצפת – התברר לפתע שרוכש המבנה של בית אונגר, הגיש ערר לוועדת הערר המחוזית, בידיעת מהנדס העיר, יחזקאל רובין, בתביעה לאלץ את עיריית צפת לספק לו לאלתר היתר בנייה לשתי קומות מעל לבית אונגר, בלי להמתין לסיום הליך שיפוצו.

לתדהמת הכל, מהנדס העיר, מר יחזקאל רובין, שנוכח בדיון הוועדה כנציגו של ראש העיר המכהן כיו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואמור היה להעלות את הנימוקים שהניעו את ראש העיר צפת להקפיא את מתן היתר הבנייה למר מליחי (רוכש בית אונגר), במקום להגן על החלטת הוועדה המקומית לבנייה מילא פיו מים. ולא זו בלבד: כפי שמשתמע מתוך הפרוטוקול של הישיבה, אף יצא חוצץ נגד ראש העיר צפת, כיו”ר הוועדה המקומית, ונגד נציגי המועצה לשימור אתרים, כשהוא מאשים אותם בגלוי במניעת הוצאת היתר הבנייה ובלי לפרט את הסיבות לכך.

להלן קטע מתוך פרוטוקול הישיבה המדבר בעד עצמו: “מר יחזקאל רובין, לשאלת יו”ר ועדת הערר, מדוע לא הוצא ההיתר לבנייה תוך 7 ימים אחרי החלטת ועדת הערר ובהתאם לאמור בהחלטה, אני משיב כי התערבו מ”שימור אתרים”. הם שלחו מכתב , התערב גם יו”ר הוועדה המקומית…אני לא יכול לכפות דברים…אני לא יכול להוביל מהלך שמישהו יחתום עליו, אני לא יכול להכריח מישהו לחתום…” (הכוונה היא לראש העיר צפת ויו”ר הוועדה לבנייה, שאותו הוא אמור היה לייצג).

מה הם מניעיו של מהנדס העיר, מר יחזקאל רובין, לתמוך במתן היתר של בניית שתי קומות מעל לבית אונגר, לפני גמר שיפוצו, בניגוד לעמדתו של יו”ר הוועדה המקומית לבנייה ושל המועצה לשימור אתרים לאומים וחרף כל נימוקי ההתנגדויות של דיירי המבנים הצמודים שעלולים להיפגע קשות, ביניהם המבנה ההיסטורי של “בית עבו – איש אינו יודע. אך עובדה היא, שבתקופת כהונתו המתמשכת אישר להרוס מבנים עתיקים בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי ממדרגה ראשונה ולהקים במקומם מבנים רבי קומות בניגוד משווע לתוכניות המתאר של העיר העתיקה בצפת, שהוכרזה רשמית כ”אזור שיקום מוגן”. והנושא כולו טעון עדיין ליבון.

חמורה עוד יותר היא החלטתה של ועדת הערר המחוזית שקיבלה ללא עוררין את דרישתו של רוכש בית אונגר, מר מליחי, בלי לברר באופן פרטני את הסיבות שהניעו את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה
לעכב את מתן היתר הבנייה של שתי הקומות מעל לבית אונגר ובניגוד לדעתה של רשות העתיקות, כולל הוועדה הארכיטקטונית, ותוך התקפה בוטה על נציגיהן, תוך הטלת ספק בסמכותם החוקית למעורבות בנושא. בהחלטתה קובעת הוועדה המחוזית, בין היתר, “שעל הוועדה המקומית להוציא לעוררין את ההיתר לבנייה תוך 7 ימים ‘מהיום’, היה ולא יוצא היתר במועד הנ”ל, תשלם הוועדה המקומית הוצאות בסך 10.000 ₪, מבלי לפגוע בחובתה להוציא היתר”. (מתוך פרוטוקול הדיון בערר ביום 9.3.2010 ).

זאת ועוד: באותה החלטה תוקפת ועדת העוררין המחוזית, בראשותו של של עו”ד דרור לביא אפרת, את הוועדה הארכיטקטונית על שביטלה את מתן אישורה הקודם להיתר הבנייה (מהסיבות והנימוקים כפי שצוינו לעיל – י. ע.) וכופרת בסמכותה למעורבות, כמצוין בפרוטוקול הדיון הנ”ל: “ביום 10.9.09 התקבלה החלטה של הוועדה הארכיטקטונית המבטלת את אישורה הקודם. לא ברור, מי נתן לוועדה הזאת סמכות לפעול בצורה שכזו ובכל מקרה החלטתה חרגה מסמכותה…”

מן הראוי,אולי, לרענן את זיכרונה של ועדת הערר המחוזית ולהזכיר לה, שביום 21 בינואר 1998 הוכרז כל אזור העיר העתיקה “כאתר עתיקות” (ילקוט פרסומים מס. 4593 מיום 2.12.1997 ), ולפיו “אין לבצע שום פעילות באזור העיר העתיקה של צפת, ללא הסכמה בכתב של המינהל”. זאת ועוד: האזור של “בית אונגר” נרשם “כאתר עתיקות” וב-16.1.1969 הוכרז רשמית על האזור הזה כ”אזור שיקום”, ובאתר עתיקות אין לבצע כל עבודת עפר – לרבות בנכס הגובל באתר. ואם לא די בכך: פרק ז’ בחוק אתרי עתיקות, סעיף 92 ג’ קובע מפורשות: “לעניין אתר עתיקות המשמש לצורך דתי (כגון ‘בית עבו’ הסמוך והגובל) לא ייתן המינהל אישור לחפירה או לאחת הפעולות המנויות בסעיף קטן (א’) אלא באישור ועדת שרים המורכבת מהשר כיושב ראש (השרה לימור לבנת ,במקרה זה – י.ע.), שר הדתות ושר המשפטים”.

באשר לסמכותה של רשות העתיקות ושל הוועדות הפועלות מטעמה הרי ש”על פי סעיף 29 לחוק העתיקות התשל”ח- 1978 אסור לבצע באתר עתיקות עבודות בנייה, סלילה, חפירה וכד’ אלא באישור מוקדם מאת רשות העתיקות ובהתאם לתנאי האישור שייקבעו”.
ב-24 בינואר 2008 נשלח לרוכש “בית אונגר”, מר מליחי מכתב מטעם רשות העתיקות מרחב צפון, ובו פורטו התנאים למן היתר לעבודות בנייה, ובין היתר הותנה מתן האישור בכך, “שבמשך כל זמן ביצוע עבודות מכל סוג ומין הפוגעות בתת הקרקע או מכסות אותה, יהיה נוכח במקום מפקח מטעם רשות העתיקות (תנאי שלא בוצע על ידי מר מליחי המבצע את כל עבודות החפירה, ללא כל פיקוח ובלי להתחשב בפגיעה במבנים הסמכוים).

מצער מאוד שוועדת הערר המחוזית הזדרזה לקבל את הערר של מליחי, בלי לבקש תגובה מצד הגורמים שהתערבו ומנעו את הוצאת ההיתר, תוך שהיא דוחה בגסות את מעורבותם, בלי לרדת למהותן ובלי להזמינם לדיון בערר.

מן הדין היה לבדוק, מדוע הנושא נדרש לדיון חוזר, לברר את הסיבות לעמדות הוועדות ובמיוחד של יו”ר ועדת התכנון והבנייה המקומית לפני שחרצה את דינה והזדרזה להטיל קנסות. הזריזות המוזרה לקבל את הערר של מליחי למתן היתר לבניית שתי קומות במסיבות ובנתונים שצוינו לעיל – תמוהה עד מאוד.

בתגובה לדבריו וטענותיו אלה של עברון, קובע דובר עיריית צפת כי המהלכים כולם בוצעו בהתאם לחוק, וכי הדברים נתונים להכרעתה של הועדה לשימור אתרים שאינה תלויה בעיריית צפת. כמו כן קבע הדובר כי ועדת הערר שקיבלה את ההחלטה אינה חייבת להתחשב בשיקולי עיריית צפת.