מציאות נושכת: הכלבת ממשיכה להתפשט

ביום שני בשבוע שעבר התריע משרד הבריאות על מקרה נוסף של כלבת שהתגלה בקיבוץ עין זיוון שברמת הגולן. כמו במרבית המקרים האחרים, גם האירוע האחרון נדחק לשולי תשומת הלב הציבורית. אבל בעיני אנשי האזור הוא חושף שוב את שעון החול שאוזל במהירות עד לנפילת הקורבן הראשון למחלת הכלבת. המקרה שהתגלה ברמת הגולן הוא 20 במספר השנה ו-78 במספר מאז התפרצות המחלה הקטלנית, לפני פחות משנה וחצי, בעיקר באזור הצפון. מדובר בכמות הגדולה פי שישה מהממוצע הרב-שנתי, והרשויות העוסקות בנושא מעלות חשש כבד כי מקרה מוות בבני אדם הוא רק שאלה של זמן.

"רצף האירועים ומספר המקרים שבהם אנשים נחשפו למחלה הוא חסר תקדים", מסבירה ד"ר מיכל כהן דר, רופאת מחוז צפון של משרד הבריאות. "בשנת 2009 קיבלו 500 בני אדם חיסונים נגד כלבת, ומינואר 2010 ועד חודש מארס השנה חוסנו כבר למעלה מ-200 איש . לפני 14 שנים הייתה כלבת שקטה בקיבוץ מחניים. אחרי תחקיר שערכתי שם הגעתי ל-50 אנשים שנחשפו, לכאורה, למחלה. הפעם, הממדים הם הרבה יותר מפחידים. רק לפני חודשיים שלחתי למעלה ממאה תלמידים מבית שאן, בכיתות א'-ב', לקבל חיסון נגד כלבת. זה מחריד. אנחנו מדברים על חשיפה חסרת תקדים. הפחד הגדול שלי הוא שמישהו שלא ידע כי נחשף למחלה, לא יגיע בזמן להתחסן וימות. זו מחלה נוראית וחשוכת מרפא, המוות הוא ודאי ומוחלט", היא מזהירה.

לדבריה, מרגע החשיפה המחלה דוגרת בין 10 ל-14 ימים . בטווח הזמן הזה האדם שבא במגע עם הכלב הנגוע בכלבת חייב להגיע ולהתחסן בלשכת הבריאות הקרובה.

לא בולעים פתיונות

מקום המדינה ועד לשנת 1957 מתו בישראל 23 בני אדם ממחלת הכלבת. מאז החלו השירותים הווטרינריים בפעולות מניעה נגד המחלה הקטלנית והדברת בעלי חיים משוטטים וצמצמו באופן משמעותי את התמותה מהמחלה. עד שנת 1971 מתו שני אנשים נוספים מכלבת, ובשנת 1997 נפטרו שלושה אנשים מהמחלה: חייל ברמת הגולן, ילדה מקלאנסווה וגבר מהכפר ג'דיידה שליד עכו. בשנת 2003 אירע מקרה המוות האחרון, הפעם של אישה באזור ירוחם, שננשכה על ידי חתול, וכמו האחרים גם מחלתה שלה התפרצה מאחר שלא פנתה לקבל חיסון.

במהלך השנים החלו השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות, בשיתוף רשות הטבע והגנים, לפזר ממטוסים קלים חיסונים אוראליים נגד המחלה. החיסונים האוראליים שניתנים עד היום נועדו לנשאים המסורתיים של המחלה – חיות הבר המשוטטות בשטחים הפתוחים. כך היה מדי שנה, עד אשר בגל התפרצות הכלבת הנוכחי גילו המומחים כי מחלת הכלבת שחדרה לארץ ומקורה ככל הנראה בטורקיה ובסוריה תוקפת הפעם בעיקר כלבים, בשונה ממה שהיה עד היום.

מנתוני משרד החקלאות עולה כי 32 מתוך 58 בעלי חיים שהתגלו כנגועים בכלבת בשנת 2009 הם כלבים. מתחילת 2010 ועד היום התגלו 20 מקרי כלבת, מתוכם 13 בכלבים. מציאות מדאיגה נוספת שאליה נחשפו בשירותים הווטרינריים היא שהכלבים המשוטטים בשטחים הפתוחים אינם בולעים את הפתיון המכיל את החיסון נגד הכלבת.

"בבדיקת אר-אן-איי שערכנו בדקנו את הרצף של הנגיף וגילינו קו שונה ממה שהכרנו עד היום", מסבירה ד"ר דגנית בן דב, הממונה על חוק צער בעלי חיים בשירותים הווטרינריים. "אם עד היום הכרנו נגיף שגורם לזה שהכלבת תהיה נפוצה יותר בקרב שועלים, הרי הנגיף החדש גורם לכך שהכלבת תהיה נפוצה יותר באוכלוסיית כלבים. זה מסוכן יותר, כי אם תראי שועל לא תעשי לו'פססט, פססט, בוא אליי חמוד', אבל אם תראי כלב את תעוטי עליו לחבק וללטף אותו. כל מגע שהוא, אפילו ליטוף או מגע עם רוק
של בעל חיים הנגוע בכלבת, חושף את האדם למחלה הקטלנית ומחייב אותו לגשת מיד לקבל חיסון".

הזן החדש שחדר לישראל דרך גבולותיה עם מדינות ערב מטריד מאוד את משרד הבריאות ואת הווטרינרים הרשותיים של ערי ויישובי הצפון. "האינטנסיביות של המחלה בכלבים היא חסרת תקדים", מוסיף ד"ר איתי בר שי, הווטרינר הרשותי של עיריית בית שאן, "לאחר עשרות שנים, זאת ההתפרצות הגדולה ביותר בקרב כלבים. הם לא בולעים את הפתיונות המכילים חיסון אוראלי נגד המחלה ונכנסים אפילו למרכזי ערים המאוכלסות לעתים בעשרות אלפי תושבים. חלק גדול מהם באים במגע עם כלבים מבויתים, והדרך של המחלה מהם לבני האדם היא קצרה ביותר".

כלבת בבית הספר

ברגע שהמחלה מתפרצת הכלב מאבד את שפיותו, הופך לתוקפני ונושך את כל מה ומי שנקרה בדרכו. כך קרה לפני כשנה בשכונת כנען בצפת, כאשר כלב תקף את בעליו, התרוצץ בשכונה ונשך עוד שמונה עוברי אורח. כמו במקומות נוספים בעיר, גם השכונה הזו הוכרזה כנגועה בכלבת, והווטרינר הרשותי, ד"ר רועי דוידסון, נאלץ להכריז על סגר שדינו ריתוק מלא של הכלבים לביתם למשך חצי שנה ומעלה.

ד"ר בר שי הצטרף בשנה האחרונה לסרט המלחמה שבו חיים הווטרינרים הרשותיים של צפת, עפולה, קיבוצי ומושבי רמת הגולן, הגליל העליון, הגליל התחתון, עמק המעיינות ועמק יזרעאל. לפני כחודשיים התקבל במשרדו שבבית שאן דיווח על
ילד שננשך על ידי כלבה בעיר. בעוד לוכד הכלבים של העירייה מחפש אחרי הכלבה הנושכת, הספיקה הכלבה לנשוך ילד נוסף. בבדיקה שערכו לכלבה שבינתיים נמצאה והומתה, אומתה התוצאה שממנה חששו: הכלבה אכן הייתה נגועה בכלבת. אחרי בדיקה מעמיקה התברר לצוות המחלקה הווטרינרית כי הכלבה נכנסה לבית הספר היסודי "תומר" בעיר, וילדי כיתות א'- ב' התנפלו עליה בהתלהבות וליטפו אותה.

"הייתה פאניקה גדולה מאוד מצד ההורים", ממשיך ומספר ד"ר בר שי. "הכלבה נכנסה ובאה במגע עם כמה עשרות תלמידים. קיבלנו טלפונים מהמון הורים, שחלקם הגיעו לבית החולים העמק בעפולה כדי לחסן את ילדיהם נגד כלבת. לבסוף משרד הבריאות לא לקח סיכון והחליט לחסן גם ילדים שספק אם נגעו בכלבה. עיריית בית שאן ארגנה הסעות מסודרות, שלקחו כ-200 ילדים מכיתות א' ו-ב' לחיסון נגד מחלת הכלבת בבית החולים".

עבור ד"ר מיכל כהן דר החשש הגדול ביותר הוא חוסר המודעות של חלק מהציבור לסכנה: "יש לנו אוכלוסייה ערבית וחרדית, שלא תמיד מחוברת לכלי התקשורת הישראליים. בצפת, למשל, שהיא העיר שבה התגלו הכי הרבה מקרי כלבת ביחס ליישובים אחרים, העברנו את המסר בבתי הכנסת באמצעות רבנים, כדי שהציבור יידע ויפנה אלינו במידת הצורך".

אצבע קלה על ההדק

אלא שדווקא בשיא המלחמה נגד הכלבת ומניעת הקורבן האנושי הראשון שלה, לפני כשלושה חודשים החליט השר להגנת הסביבה גלעד ארדן לאסור על פקחי רשות הטבע והגנים הכפופים לו לירות בכלבים משוטטים. הבשורה הזו עוררה את מורת רוחם של גורמים מקצועיים רבים המטפלים בבעיה, הרואים בכלבים המשוטטים את האיום העיקרי להתפרצות המחלה בבני האדם.

עם הטלת האיסור, לפני כשלושה חודשים, שלחו חמישה מדענים ממוסדות ההשכלה היוקרתיים ביותר בארץ לשר מכתב המבקש להסיר את רוע הגזרה. משבוששה תגובתו של השר להגיע, פנה למבקר המדינה אחד החתומים, פרופ' יורם יום טוב, זואולוג מאוניברסיטת תל אביב, שערך בעבר מחקר על כלבים משוטטים, בדרישה לחקור את העניין בדחיפות לפני שיקרה אסון – כדבריו.

לפני כשלושה שבועות הוציא השר ארדן תגובה למכתבם של המדענים המודאגים. "השר הזה הוא פוליטיקאי אופייני", אמר בזעם פרופ' יום טוב, ימים אחדים לפני תגובת השר למכתב. "הוא מעריך שהכוח האלקטורלי של זואולוגים ואוהבי טבע קטן בהרבה מזה של אנשים שאוהבים כלבים. שמירת הטבע מעניינת אותו כשלג דאשתקד. הוא מנצל את חוסר המודעות של האנשים למחלת הכלבת ובוחר להוציא כותרות שישביעו את רצונו של רוב הציבור, שלא מודע בכלל למפגע המסכן את חייהם".

יוסי חזאי, יועץ השר והמתאם שלו מול רט"ג (רשות הטבע והגנים ), הסביר כי הטריגר לאיסור היה ירי של פקח בצפת על כלב שלא היה חולה בכלבת. "אנחנו מאמינים שיש דרכים הומניות יותר לטפל בבעיה", טוען חזאי. "הבכי והצער של הילד היה איום. אפשר לעשות את הדברים אחרת, אנחנו לא מוכנים שהאצבע תהיה קלה על ההדק, על אחת כמה וכמה שבצפת אין בכלל כלבת".

צפת היא העיר עם מספר מקרי הכלבת הגדול בארץ.

"מה פתאום? מי האכיל אותך בלוקשים האלה? ראיתי את הנתונים ולא ראיתי בצפת אפילו מקרה אחד. הירי זה הדבר הכי קל, כי בכדור אחד זול אתה מחסל חיה. זאת אגדה שמספרים אנשים כמו יורם יום טוב ואחרים, שיש להם אינטרס לירות גם איפה שלא צריך. אומרים שהחיסון האוראלי לא אפקטיבי לכלבים. אני מטיל בזה ספק. גם אם הוא יעיל ל-50 אחוז מהכלבים המשוטטים, אז פתרנו חצי מהבעיה. משרד האוצר אישר תקציב של שלושה וחצי מיליון שקל לעיקור וסירוס חתולים וכלבים".

הנתונים הסטטיסטיים אומרים שכלב אחד עד שני כלבים מתוך עשרה מוצאים בית חם. השאר מומתים בזריקה, מאחר שאין לרשויות תקציב להחזיק אותם לאורך זמן. גם התקציב של משרד האוצר יספיק לכ-20 אלף בעלי חיים, בשעה שבארץ יש למעלה משני מיליון חתולים וכלבים משוטטים.

"לפני חודש וחצי השר אישר לרט"ג להמשיך לירות בכלבים משוטטים למשך 60 יום. במהלכ התקופה הזאת נדרש להחיל את הנוהל וההנחיות שהשר קבע עוד לפני שמונה חודשים. עד תחילת יולי ייסגר נוהל שיתחום את האזור הנגוע ואת פרק הזמן המסוכן לכלבת. אנחנו לא אחראים לנושא הכלבת. אני מאוד מקווה שמשרד החקלאות ייקח את זה תחת אחריותו. יש חוסר הלימה משווע בעובדה שרט"ג, הגוף שאחראי לתחום אהבת החי והצומח, עוסק גם בירי בבעלי חיים. זה לא תחום עיסוקם של אנשי רט"ג להילחם בכלבת. זאת אחריותו של משרד החקלאות ומשרד הבריאות, לא של השר ארדן".